העירייה לא העסיקה את העובד אבל חויבה לשלם לו פיצויים של כ-60,000 שקלים על פגיעה בזכויותיו במקום חברת הקבלן שנמצאת בפירוק. ערעור שהגישה התקבל בעיקרו והתשלום הופחת לכ-4,000 שקלים בלבד
בית הדין הארצי לעבודה הורה לאחרונה על הפחתה משמעותית בסכום הפיצויים שתשלם עיריית בת-ים לעובד ניקיון חופים שהועסק באמצעות חברת כוח אדם שנכנסה לפירוק. העירייה אמנם לא הייתה המעסיקה של העובד אבל חויבה לשלם לו כ-60 אלף שקלים עבור זכויות סוציאליות ושעות נוספות מכוח החוק להגברת אכיפה שחייב אותה להתריע על פגיעה בזכויותיו. הפיצוי הופחת לכ-4,000 שקלים בלבד לנוכח העובדה שהעובד הסתיר שזכה בפיצויים במסגרת תביעת חוב שהגיש בהליך הפירוק, וקיצור תקופת האחריות לפי חוק הגברת האכיפה שנכנס לתוקף רק ב-7 החודשים האחרונים לעבודתו.
העובד – מהגר עבודה מאריתריאה – הוצב בינואר 2010 לעבוד בניקיון חופי בת-ים באמצעות חברת כוח האדם "בר-ש.י. ניהול ואחזקת מבנים". ב-2013 ההתקשרות עם החברה הופסקה וכשנתיים וחצי לאחר מכן היא נקלעה לפירוק ומונה לה מנהל מיוחד.
ב-2016 הגיש העובד באמצעות עו"ד ליאב עמר תביעה לתשלום זכויות סוציאליות נגד החברה והעירייה. תוך כדי ניהול ההליך הוא הגיש גם תביעת חוב במסגרת הליך הפירוק וב-2018 אישר לו המנהל המיוחד תשלום של כ-37,500 שקלים בין היתר עבור הודעה מוקדמת, דמי חגים, דמי הבראה ופיצויי פיטורים.
למרות זאת, העובד לא דיווח על כך לבית הדין לעבודה וביולי 2019 חויבה העירייה לשלם לו פיצוי כולל בסך כ-60,000 שקלים לאחר שנקבע כי היא אחראית לפגיעה בזכויותיו אף שלא הייתה המעסיקה שלו, וזאת מכוח החוק להגברת אכיפה בעבודה שהטיל עליה את החובה להתריע ולפקח על כך.
בערעור שהגישה העירייה על פסק הדין באמצעות עו"ד עודד שטרוזמן ועו"ד אלעד נוה נטען בין היתר כי העובד מנסה לזכות בכפל תשלומים במרמה. העירייה הוסיפה כי לא היה מקום לחייב אותה בפיצויים מכוח החוק להגברת אכיפה שנכנס לתוקף זמן קצר לפני שהעובד סיים את עבודתו.
עו"ד עמר טען בשם העובד מנגד כי תביעת החוב לא הוכרעה סופית משום שלא הייתה הסכמה עם המנהל המיוחד לעניין תביעתו של העובד לשעות נוספות. בנוסף הוא הגיש ערעור נגדי במסגרתו ביקש פיצויים נוספים.
מעשה חמור
נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט ליבנה והשופטים חני אופק גנדלר ומיכאל שפיצר החליטו לקבל את ערעור העירייה ברובו ולדחות את ערעורו של העובד.
בפסק הדין נקבע שהעירייה אמנם אחראית על הפרת הזכויות של העובד בידי חברת כוח האדם אבל לא למלוא תקופת עבודתו אלא רק מיום שבו חוק האכיפה לתוקף ביוני 2012. כלומר, עליה לשלם לו פיצויים עבור כ-7 חודשים בלבד.
בנוסף, היא לא אמורה לשלם לו סכומים שכבר נפסקו על-ידי המנהל המיוחד. בהקשר הזה הבהירו השופטים שהם רואים בחומרה את העובדה שהעובד הסתיר את הכרעת המנהל המיוחד, גם אם הייתה מחלוקת לעניין השעות הנוספות.
לפיכך, השופטים ביטלו את הפיצויים שהמנהל המיוחד פסק לעובד עבור דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשי הפקדות לפנסיה ולפיצויי פיטורים. בנוסף, לנוכח קיצור תקופת האחריות הם הפחיתו את הפיצויים שלא זכה בהם במסגרת תביעת החוב ונפסקו לו בבית הדין לעבודה עבור הוצאות נסיעה וגמול שעות נוספות.
בהתאם לכך חויבה העירייה בתשלום של כ-4,000 שקלים בלבד תוך ביטול החיוב שלה בהוצאות משפט.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין