הנהג, שהואשם בכך שגרם למותה של הולכת רגל בחיפה, טען בבית המשפט כי היא נפלה בעצמה ללא מגע עם רכבו. השופט שוכנע שאכן נותר ספק סביר בגרסת המדינה, וביקר את המשטרה על "מחדלי חקירה קשים".
סגן נשיא ביהמ"ש לתעבורה בחיפה, השופט גיל קרזבום, זיכה נהג שהואשם בגרימת מוות ברשלנות, לאחר שקבע כי "אין לשלול את האפשרות שהמנוחה איבדה את שיווי משקלה ונפלה (ללא מגע רכב)".
המקרה אירע ב-2015 ביציאה מחניית "מעון הרופא" בחיפה. לפי כתב האישום, הנאשם החל לצאת עם רכבו מחנייה והתקרב אל מדרכה במטרה לפנות ימינה ולהשתלב בכביש, ואז פגע עם חזית רכבו בהולכת רגל שצעדה במדרכה וגררה עגלת קניות. לפי כתב האישום, היא הספיקה לחצות מטר אחד מדופן ימין של הרכב. היא נפצעה בראשה באורח קשה ונפטרה כעבור שעות ספורות.
המדינה, אותה ייצג עו"ד טל גרשון, טענה כי התאונה ומותה של המנוחה נגרמו בשל נהיגתו הרשלנית של הנאשם, שהתבטאה בכך שהוא לא וידא שאין הולכי רגל על המדרכה, ולא היה ער למתרחש בדרך.
טענתו העיקרית של הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד ערן בר-אור, היתה כי המנוחה נפלה "נפילה עצמונית", מבלי שהרכב פגע בה, כתוצאה ממצבה הרפואי או בשל האופן בו ירדה משפת המדרכה לכביש.
בתוך כך בית המשפט נדרש להכריע במחלוקות נוספות, ובהן ממצאי החקירה ומסקנות בוחן תנועה, וסוגיות הקשורות בקבילות ראיות, ובהן אמרות הנאשם בהקלטה שהתקשר למוקד 100 ואמר בין היתר "אני בטעות דרסתי פה מישהי".
היה במצוקה
לאורך למעלה מ-30 עמודים ניתח השופט קרזבום שורה של סוגיות שהיו על הפרק, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי גם אם על פי מכלול הראיות יש להעדיף את גרסת המדינה, הרי שהיא לא הוכחה מעבר לספק סביר.
בנוגע לקבילות ההקלטה, השופט קבע כי מדובר בראיה קבילה המהווה "ראשית הודיה" – הודיה שאינה ראיה מכרעת אלא יכולה להצטבר ולהצטרף לראיות אחרות.
יתרה מכך, ביחס לאמירות שאמר הנאשם לשוטר שהגיע למקום, השופט קבע כי מדובר ב"הודיית נאשם" ממש.
אלא שלמרות זאת נקבע כי יש לייחס לאמירות אלה משקל נמוך ביותר, וזאת משתי סיבות עיקריות. האחת קשורה במחדלי חקירה משמעותיים למשל העובדה שההקלטה לא הוצגה כראייה עד שלב מאוחר של המשפט, והנאשם לא נחקר במשטרה על תוכנה ולא ניתנה לו הזדמנות להסביר את הדברים.
בהקשר זה השופט ציין כי "קשה להבין ולקבל את אופן התנהלות המשטרה, שלא בצעה פעולת חקירה כה בסיסית וחשובה. בהקשר זה, גם המאשימה צריכה לשאול את עצמה כיצד חמק הדבר מעיניה".
ביחס לאמירות הנאשם לשוטר, השופט הצביע בין היתר על כך שלא הובהרה לו זכותי להיוועץ בעורך דין.
הסביה השנייה היתה שהנאשם אמר את הדברים כאשר היה שרוי במצב של מצוקה וסערת רגשות, וכל דאגתו היתה נתונה להזעקת עזרה.
על כך השופט הוסיף "מחדל קשה" נוסף, כדבריו – העובדה שגופת המנוחה לא נבדקה ולא נבדקו הגפיים התחתונות שלה, כך שנותר ספק בשאלת פגיעת הרכב בה. מחדל נוסף שאליו הפנה השופט היה העובדה שהמשטרה לא בדקה את המדרכה לגילוי סימני סוליית המנוחה.
"מחדלי החקירה מכרסמים בסוגיות המרכזיות שבמחלוקת ופוגעים ביכולתו של בית המשפט לגבש קביעה ברורה בכל הנוגע לשאלה האם התקיים מגע בין הרכב למנוחה, קרי האם התרחשה תאונה", סיכם.
התוצאה כאמור היתה זיכוי מחמת הספק.
לקריאת הכרעת הדין גמ"ר 9227-08-16
· ב"כ המאשימה: עו"ד טל גרשון
· ב"כ הנתבעת: עו"ד ערן בר-אור
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין