אם לבן 3 ערערה על החלטת בית המשפט למשפחה להכריז עליו כבר אימוץ. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע שאין הצדקה לצעד הדרסטי במצב בו האם הראתה ״מסוגלות הורית מינימאלית״.
הילד הופרד מאמו בסמוך ללידתו ונמסר למשפחת אומנה. חוות דעת מקצועית שהוגשה בתיק קבעה שלאם אין כישורי הורות סבירים והמליצה לאפשר להורי האומנה לאמץ את הילד. שופטי המחוזי מצאו פגמים רבים בחוות הדעת ודחו את ההמלצה תוך ביטול הכרזת הקטין כבר אימוץ.
הילד, כיום בן 3, הוצא מחזקתה של אמו בשל תסמונת גמילה ונמסר למשפחת אומנה. בשנים האחרונות האם קיימה עמו מידי שבוע מפגשים קצרים במרכז קשר.
בינואר 2016 הכריז בית המשפט למשפחה על הילד כבר אימוץ כלפי אמו. המשמעות הייתה תחילת הליכי אימוץ על ידי משפחת האומנה.
האם ערערה על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עו״ד ליטל קוזקוב. בית המשפט מינה מומחית לבחינת מצבו העדכני של הקטין ומסוגלות האם. חוות הדעת הוגשה בספטמבר 2016 וקבעה כי ״עם כל הכאב והצער נראה כי כדי לספק לקטין את התנאים המיטביים...יהיה זה נכון להשאירו בחזקתם של הורי האומנה ולאפשר להם לאמצו״.
בחוות דעת עדכנית מהשנה שעברה המומחית הסבירה שמדובר בילד בעל צרכים מיוחדים שרגיש במיוחד לחום ולרעש והאם אינה יכולה לתת מענה מספק לצרכיו. היא כתבה בין היתר שהאם הביולוגית לא ״רואה״ את צרכיו של בנה ובמפגשים עמה הוא ״מכבה״ את עצמו וסובל.
באת-כוח האם ביקשה שלא לקבל את מסקנת המומחית. היא ציינה שבאופן עריכת חוות הדעת נפלו פגמים מהותיים. כך למשל, המומחית התעלמה מדיווחי מרכז הקשר המוכיחים שהאם קשובה לצרכי בנה. כמו כן, המומחית שגתה בהבנת תפקידה ובחנה את מסוגלות האם תחת קריטריונים מחמירים. עוד לדבריה, אין קוהרנטיות בין תוצאות המבחנים שעשתה המומחית לאם ולקטין לבין מסקנתה.
היועץ המשפטי לממשלה, שיוצג על ידי עוה״ד דנית חשין, דניאל גרינברג ויעל בר אילן, תמך בחוות הדעת וכתב שעולה ממנה בבירור שהאם אינה מסוגלת לענות על צרכיו של הילד, אף אם תקבל עזרה מרשויות הרווחה.
צרכים חיוניים
אך בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. השופט שאול שוחט, שכתב את דעת הרוב, הדגיש את חשיבות הזכות להורות במצבים בהם ההורה קיים ורוצה למלא את חובותיו כלפי ילדו.
השופט ציין שהמומחית שללה את מסוגלות האם להעניק לקטין ״הורות סבירה״ או ״מיטבית״ בעוד שהייתה צריכה לבחון האם יש לה יכולת לענות לצרכים הבסיסיים והחיוניים ביותר של הילד. כמו כן, המומחית שגתה כשהשוותה בין תפקוד האם לבין ההורים האומנים כאילו מדובר היה בתיק משמורת.
זאת ועוד לדבריו, המומחית התעלמה מסיכומי עשרות מפגשים שנערכו בין האם לבנה במרכז הקשר, סביבה המוכרת לילד, מהם ניתן ללמוד על קשר חם בין השניים וקשב של האם לצרכי בנה. בנוסף, היא לא נתנה משקל לתמיכה לה זוכה המערערת ממשפחתה ולא בדקה איזה הדרכה וסיוע ניתנו לה.
השופט הוסיף שהתמונה המצטיירת היא של אם שבאמצעות עזרה כלכלית וטיפולית סבירה תוכל להתמודד עם קשייו של הקטין.
בסיכומו של דבר קבע השופט שההכרזה על הקטין כבר אימוץ מבוטלת. עוד נקבע שבשלב זה יישאר הקטין במשפחת האומנה תוך הרחבת המפגשים בין האם לבנה. השופטת יהודית שבח הצטרפה לפסק הדין. השופט יונה אטדגי סבר בדעת מיעוט שיש לקבל חוות דעת חלופית לצורך ההכרעה.
לפסק הדין המלא בתיק עמ״צ 3387-02-16
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין