נקבע שהבעל קיבל את האופציות בתקופת הנישואים כתגמול על הישגיו בחברה במהלך החיים המשותפים, ומשכך מדובר בנכס משותף. בנוסף לכספים הנוכחיים, תקבל האישה גם 43% מכל מימוש נוסף
שופט בית המשפט בקריית שמונה רן ארנון הכריע לאחרונה בשאלה תקדימית בנוגע לחלוקת אופציות שקיבל בן זוג לפני הפרידה אבל מימש אותן אחריה. בפסק הדין המעניין נקבע כי כל האופציות שקיבל הבעל בתקופת הנישואים ועד למועד הקרע בינו לבין אשתו נחשבות ל"נכס בר-איזון", כלומר לנכס משותף. זאת, משום שהאופציות ניתנו לו על סמך מוניטין שרכש בתקופת החיים המשותפים. לפיכך, הבעל חויב לשלם לאשתו כמיליון שקלים עבור אופציות שכבר מימש ולהעביר לה 43% מפדיון עתידי של האופציות שנשארו אצלו.
בני הזוג היו נשואים במשך 26 שנים. לפני כחצי שנה הם הגיעו להסכמות לגבי חלוקת הרכוש אבל בנושא אחד הם ביקשו מבית המשפט להכריע: גורלן של אופציות שקיבל הבעל, מנהל ותיק בחברה, בתקופת הנישואים, אבל הבשילו רק אחרי הפרידה.
מדובר ב-179,000 אופציות שקיבל הבעל ב-2018 שמועדי ההבשלה שלהן נקבעו לשנים 2019-2021. הבעל מימש 50% מהאופציות תמורת כ-2 מיליון שקלים נטו אחרי הפרידה, והוא עדיין מחזיק ביתרה שהמועד האחרון האפשרי למימושה נקבע ל-2023.
האישה, שיוצגה באמצעות עו״ד חיים אוחיון, טענה שהאופציות – כולל המימוש שלהן – הן רכוש משותף משום שהבעל קיבל אותן אחרי 16 שנות עבודה שבהן הגיע להישגים והיה מוערך מאוד. כלומר, האופציות ניתנו לו כיוון שרכש מוניטין והמימוש שלהן לא כרוך בביצועים עתידיים. מאחר שהן ניתנו על בסיס הישגי עבר, אליהם הגיע הבעל בתקופת הנישואים, הרי ששווי האופציות הוא נכס משותף שהיא זכאית לחצי ממנו, גם אם מועד המימוש מאוחר לפרידה.
הבעל, שיוצג באמצעות עו״ד אירה אלקלעי רובין, טען לעומת זאת כי שווי מימוש האופציות אינו נכס משותף. לדבריו, האופציות ניתנו לו כדי שימשיך להתאמץ ולהגיע להישגים בעתיד והמימוש שלהן לא מותנה רק במועד ההבשלה אלא גם בכך שימשיך לעבוד בפועל.
המניע העיקרי: ביצועי העבר
השופט רן ארנון הכריע לטובת האישה וקבע כי היא זכאית לחצי משווי האופציות שכבר מומשו ול-43% מיתרת האופציות שיממש הבעל בעתיד.
השופט הסביר כי האופציות ניתנו לבעל כתגמול על עבודתו בחברה. הוא הדגיש כי לא מדובר בחברת סטרטאפ בתחילת דרכה שמעניקה אופציות לעובדים רק כדי שיוכיחו את עצמם בעתיד אלא בחברה ותיקה ורווחית שהחליטה לתגמל את העובדים על הישגיהם. גם אם היה מניע נוסף של שימור ותמרוץ העובדים, הוא היה משני, קבע.
"נוכח העובדה כי המניע העיקרי להענקת האופציות נובע מביצועי העבר של הנתבע בחברה, הרי שיש לחשב את שנות עבודתו הרבות של הנתבע בחברה כנכס משותף בר איזון לצורך חישוב חלוקת האופציות" כתב. "בהתאמה, היות והמניע המשני להענקת האופציות נובע מהרצון לשמר את הנתבע בחברה ולתמרץ אותו, הרי שיש לקבוע כי תקופת הזמן המתחילה במועד הקובע ומסתיימת במועד הבשלת האופציות הינה תקופה שיש לחשבה כתקופה בה האופציות אינן מהוות נכס בר איזון".
לפיכך קבע השופט שהאישה תקבל חצי משווי האופציות עבור התקופה שבה החל הבעל לעבוד בחברה ועד למועד הקרע. לאחר שערך תחשיב קבע השופט כי הבעל יעביר לאישה 976,881 שקלים עבור האופציות שכבר מימש ועוד 43% מהתמורה שיקבל בעתיד עבור האופציות שטרם מומשו.
לא נפסקו הוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין