חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הערעור עסק בתביעת נזק שיוחסה למשלוח יהלומים שניזוק חלקית. המבוטח ביטח את המשלוח בסכום החשבון בתוספת 10%, אך המוביל, בהסכם ההובלה, גבול אחריותו נקבע כפי סכום החשבון בלבד ללא תוספת זו. לאחר שנגרם נזק לחלק מהיהלומים במשלוח, המבוטח הגיע להסדר עם המוביל, שבו שילם את שווי המשלוח כולו פחות 10% וקיבל את כל המשלוח. המבוטח תבע מחברת הביטוח את תוספת ה-10% על שווי כל המשלוח, בעוד בית המשפט המחוזי קבע שהוא זכאי רק ל-10% מחלק המשלוח שניזוק. המבוטח טען כי עשה ההסדר בתום לב, בשל מצוקה, וכי הגבלת אחריות המוביל נעשתה בטעות, ואינו אמור להיפגע בגין רשלנותו. חברת הביטוח טענה כי האחריות לביטוח היא רק על הנזק לחלק הניזוק של המשלוח וכי ההסדר עם המוביל דווקא הגדיל את נזק חברת הביטוח עקב היעדר זכות שיבוב מלאה נגד המוביל בגין הסכום שנפגם. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע שהנזק שנגרם איננו נזק ישיר לרכוש המבוטח אלא נזק הנובע מהסדר שנעשה בין המבוטח למוביל, שמשחרר או מגביל את האחריות של המוביל על חשבון חברת הביטוח. לפיכך החברה איננה מחויבת לשלם את תוספת ה-10% על שווי כל המשלוח אלא רק על הנזק שנגרם לחלק המשלוח שניזוק בפועל בתוספת 10% שחויבה כבר למבוטח. בית המשפט קבע כי הסדר הפר בין המבוטח למוביל פגע במעמדה של חברת הביטוח ולפיכך איננו מחויבת לנזקים מעבר להיקף הנזק האמיתי לרכוש. טענות המבוטח לגבי טעות או רשלנות בהגבלת האחריות לא פוטרות אותו מחיוב לביטוח שכן אין קשר בין טעות זו לבין הנזק שנגרם בפועל, המעוגן בחוזה ההובלה. בסופו של דבר, הערעור נדחה והמבוטח חויב בהוצאות המשפט לטובת חברת הביטוח.

תוצאה: הערעור נדחה; חברת הביטוח לא חייבה לשלם את תוספת ה-10% על שווי כל המשלוח, אלא רק על הנזק לחלק שניזוק, בהתאם להסדר עם המוביל, והמבוטח חויב בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת המדינה לעצור את החשוד, שהועמד לדין בשבעה אישומים הכוללים עבירות של הפרת אמונים, ארבע עבירות קבלת שוחד ושתי עבירות הדחה בחקירה. החשוד שימש כעוזר לענייני התיישבות בסגן שר החקלאות בשנים 1981-1984. בין היתר, החשוד הוציא אישורים ששהוא ידע כי אינם נכונים וניסה להניע עדים למסירת עדויות שקר. על אף חומרת האישומים, בית המשפט מצא כי אין ראיות לכאורה לכל האישומים, וכי חומרת העבירות כשלעצמה אינה מצדיקת מעצר עד תום ההליכים. נפסק כי כדי להורות על מעצר עד תום ההליכים, יש להוכיח חשש סביר לשיבוש הליכי משפט, סכנה לציבור או כי החשוד לא יעמוד לדין. במקרה זה, לא נמצא חשש כזה, והמדינה אף לא הוכיחה חשש ממשי לשיבוש. בית המשפט הדגיש את חשיבות זכויות החשוד לחירות, מציין כי חובה לשפוט שווה בין חשודים בעלי מעמד ציבורי לאלו שאינם, ושאין להצדיק שלילת חירות רק בשל מעמד או חומרת העבירות. בית המשפט דחה את טענות המדינה וקבע כי החשוד יישאר משוחרר בערבות בתנאים שנקבעו.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים, והורה על שחרור החשוד בערבות אישית ובערבות צד ג' עם הגבלות יציאה מהארץ והפקדת דרכון.

לצפייה

תקציר AI: הערעור נסב על גובה המזונות שנפסקו לאישה ולבתה נגד הבעל, לאחר גירושין וסכסוך כספי. בני הזוג נישאו ושהו בארה"ב לשם לימודים ועבודה, שם גרו ברמת חיים סבירה והשתכרו שכר דומה. עם שובם לישראל פרץ סכסוך, והשופט המחוזי קבע סכום מזונות זמניים ומזונות קבועים, תוך חלוקה של ההכנסות בין הצדדים לפי פרופורציות שונות לתקופות שונות. נקבע כי אימה של הבת אינה חייבת במזונותיה ללא בחינת יכולתה הכלכלית, וכי האב חייב במזונות הבת ההכרחיים לבדו ובמידת הצדקה גם בהוצאות נוספות ביחד עם האם. השופטת הדגישה כי כאשר האישה משתכרת די כדי לפרנס את עצמה, הבעל פטור מתשלום מזונות, אך יעודד אותה לשמור לעצמה את השתכרותה העודפת ולא לתרום אותה לבעל. הבלבול לגבי מועד תחילת עבודתו של הבעל בשכר, ואיכות השתלבותו במקצוע המקורי שלו, נדונו ועלה כי הבעל לא עשה מאמץ מספק למצות את יכולתו הכלכלית, ויש לו נכסים וחשבון בנק שלא הוצגו במלואם לבית המשפט. החלטת השופט הייתה להגדיל את סכום המזונות בהתחשב ביכולתו הכלכלית הכוללת של הבעל וכן בצרכי האישה והבת, תוך התייחסות להוצאות מגורים ומעון לילדה. הושם דגש על כך שמזונות האישה מתקיימים עד לתחילת שכרה מעבודתה החיצונית, ומאז חובת המזונות על הבעל היא רק לילדה. נקבע כי יש לשלם את המזונות בצמוד למדד פעם בחודשיים, ובהתאם לנסיבות והכנסות הצדדים.

תוצאה: בית המשפט העליון קיבל את הערעור חלקית, וקבע כי סכום המזונות ששולם לאישה ולבת יוגדל בהתאם ליכולת הכלכלית הכוללת של הבעל, תוך שמירה על הפרדה ברורה בין חובת המזונות האישהית לחובת מזונות הילדה. נקבע כי האישה אינה חייבת לשאת במזונות הילדה ללא בחינת יכולתה הכלכלית, והורה על תשלום המזונות בצמוד למדד פעם בחודשיים, בנוסף לכיסוי הוצאות המגורים והמעון.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעת נזיקין שהוגשה נגד רופא ומוסד רפואי בגין ייעוץ גנטי רשלני שהוביל ללידתו של תינוק עם מחלה גנטית קשה, כשאם התייעצה מראש כדי למנוע לידת ילד פגום. בית המשפט קמא דחה את התביעה בטענה כי לא ניתן להכיר בעילת "הולדה בעוולה" – תביעה בשל היוולדות ילד עם מום חמור שהייתה נמנעת לו הייעוץ היה תקין. הנימוקים המרכזיים שהובאו לתמיכה בשלילה הם הקושי המשפטי והלוגי להעריך נזק בין קיום במום לבין אי-היוולדות (אי-קיום), החשש מפגיעה בשלמות המשפחה והרחבת אחריות לרופאים ולוודאי להורים, וגם הטענה שיש למסור החלטה סבוכה זו למחוקק ולא לבתי המשפט. מנגד, השופטת המשנה לנשיא השופטת מצאה שיש להכיר בעילת התביעה, תוך שהיא מציעה כי ייתכנו מקרים נדירים שבהם עדיף לאדם שלא ייוולד, והעריכה כי ניתן להשתמש בקריטריונים של "האדם הסביר" לקביעה זאת. היא סברה שיש מקום לחובת זהירות של רופא כלפי העובר העתידי גם במקרה שבו נולד ילד עם מום שלא יכול היה להיוולד בריא כלל. השופט ברק התיישב על הדעה של השופטת והשיב את התיק לבית המשפט המחוזי כדי לדון במחלוקות העובדתיות. בפערי דעות נשמע גם שופט נוסף שהביע דעה שמרנית יותר, שסבר כי נושא כה מורכב ומעל לתחום השיפוטי ראוי להחיל בו חקיקה ייעודית. הוא הדגיש את קדושת החיים ואת הקושי בהשוואה בין חיים לבין אי-קיום, ושלל הכרה בעילת התביעה של הקטין. הוא דחה גם את תביעת ההורים. בפסיקה נידונו שאלות יסודיות כגון האם ניתן להכיר בנזק בגין "הולדה בעוולה", האם ניתן להעריך נזק כזה, האם יש להבדיל בין תביעות קטינים להורים, ומה טיבה של חובת הזהירות של הרופאים במקרים אלה. הדיון התייחס לבעיות אתיות, משפטיות ומוסריות מורכבות עם השלכות רחבות על תחום הרפואה והמשפחה בחברה. בסופו של דבר התקבלה הגישה לפיה לא ניתן לדחות על הסף תביעת קטין בשל "הולדה בעוולה" ויש להחזיר את התיק לדיון מקיף, ואילו תביעת ההורים נדחתה. כמו כן הובהר כי ההכרעה בעניינים אלה משקפת הלכה שיפוטית הנדרשת להתפתח ולהתאים למציאות המשתנה.

תוצאה: בית המשפט קבע כי קיימת עילת תביעה של קטין שנולד עם מום בגין רשלנות ייעוץ גנטי שהובילה למצב זה, ולא ניתן לדחות על הסף את תביעתו. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך דיון בעובדות וביום הפיצויים. לעומת זאת, תביעת ההורים נדחתה. הוחלט כי עניין זה דרוש המשך בירור משפטי, ועם זאת יש באפשרות הכרעה שיפוטית להכיר באחריות הרופאים בגין הולדה בעוולה במקרים מסוימים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתביעה שהגישה חברת הביטוח נגד חברת אבטחה המפעילה שמירה באתרים של חברת בנייה מבוטחת. הפוליסה מבטחת את חברת הבנייה וקבלני משנה שלה, ומבטיחה כיסוי לכל העבודות החוזיות שנעשות ביחס לבנייה. במהלך תקופת הביטוח אירעו גניבות ופריצות באתרים, בחברת הבנייה ניתנה תגמול על הנזקים. לאחר מכן, חברת הביטוח פנתה לתביעת שיבוב נגד חברת האבטחה בטענה לרשלנות השומרים. בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי חברת האבטחה היא מבוטחת תחת הפוליסה כקבלן משנה ולכן לא ניתן לתבוע שיבוב. בית המשפט המחוזי חולק בדעתו: רוב השופטים התרשמו ששירותי השמירה אינם נחשבים כחלק מהעבודות שבפוליסה ולכן חברת הביטוח יכולה לתבוע שיבוב אותה; שופט אחד סבר שהמערערת מכוסה תחת הפוליסה לכן התביעה איננה מוצדקת. פסק הדין בבג"ץ ביטא דעה שהשירותים הללו הם חלק אינטגרלי והכרחי לעבודות הבנייה ומכוסים בפוליסה. כמו כן נקבע כי פקודת המקצועיות והנאותות בשמירה הן חובה על המבוטחים. אם השמירה אינה יעילה, חברת הביטוח תוכל להשתחרר מאחריות. לפיכך התקבל הערעור, הוחזר פסק דין בית משפט השלום על כנו, והמשיבה תישא בהוצאות משפט כרוכות.

תוצאה: הערעור התקבל, בית משפט המחוזי מבוטל, פסק דין בית משפט השלום שנקבע כי לשמירה של קבלן המשנה יש כיסוי ביטוחי ניתן להחיל, שיבוב לא יתאפשר, והמשיבה תחויב בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בסכסוך בין חברת פיתוח תוכנות רפואת שיניים לבין מתחרה שפיתחה תוכנה דומה במבנהה ובפונקציותיה. בית המשפט בחן האם זכויות יוצרים חלות על מבנה, רצף וארגון תוכנת מחשב, ולא רק על הקוד המילולי (source code ו-object code). המערערים פיתחו תוכנה חדשה בשפת תכנות שונה, כשהם נמנעים מהעתקה מוחלטת של הקוד אך שומרים על הדמיון במבנה התוכנה. בית המשפט אימץ גישה לפיה הגנת זכויות יוצרים חלה גם על המרכיבים הלא-מילוליים, תוך העמקת ההבחנה בין רעיון (שאינו מוגן) לבין האופן בו רעיון זה בא לידי ביטוי בתוכנה (שאי אפשר לגנוב אותו). נקבע שהמבנה והארגון של התוכנה הם חלק מהביטוי היצירתי ולכן מוגנים, משום שיש דרכים רבות שונות לבנות תוכנה לשרת את אותה מטרה עסקית. כמו כן, דחו טענות שהחקירות דומות לתיקיות או תבניות חלקות שאין להן הגנה זכויות יוצרים, והדגישו שהתבניות המורכבות שבהן ארוג המידע הן מוצגות כאינפורמטיביות ולכן זכאיות להגנה. בעניין הראיות, נקבע כי לא ניתן להסתמך רק על הדמיון הפיזי של המסכים ותוצאות התכנית, אך יש להם ערך הוכחתי מסוים בקביעת הדמיון במבנה. בתי המשפט גם קיבלו את העדות המומחית שציינה דמיון מהותי בין חלקים מרכזיים בתוכנות. נקבע כי אין צורך בדמיון בכל רכיבי התוכנה, די בדמיון בחלקים המשמעותיים. החוק המיישם את זכויות היוצרים חושף שהגנה כוללת גם קומפילציות ומבנים של יצירות. טענות המערערים כי ההגנה צריכה להסתכם בקוד בלבד נדחו, והודגם כי דיני זכויות יוצרים במקרים של יצירות פונקציונליות מלווים בבחינה איזונית מתוחכמת בין הגנה על הביטוי לבין חגורת בטחון לשוק וחדשנות. פסק הדין מקבל את צו בית המשפט המחוזי שהורה להפסיק מכירת התוכנה הפוגעת, ומאשר את הזכויות המוגנות גם על ארגון מבני תוכנות מחשב.

תוצאה: בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי זכויות יוצרים חלות גם על מבנה, רצף וארגון תוכנות מחשב, לא רק על הקוד המילולי. נקבעה הפרת זכויות יוצרים של התכנה העתיקה, ונפסק צו מניעה נגד המשך מכירת שתי התוכנות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת, חברה קבלנית שהגישה תביעה לביטוי כספי בגין נזקים שבטענה נגרמו לה על ידי המשיבים, ביקשה לערער על פסק דין שהוקבל חלקית בבית המשפט המחוזי. הסכסוך נסב על אופן חישוב אגרת הערעור – האם יש לשלם אגרת ערעור לפי השווי הנומינלי של הסעד המבוקש בתביעה הראשונה או לפי שווי הסעד המעודכן ליום הגשת הערעור הכולל ריבית והצמדה לפי התקנות הקיימות. במחלוקת על קביעת שווי הסעד, המבקשת טענה כי אין לשערך את הסכום ליום הערעור משום שאין הוראות מפורשות לכך בתיקוני התקנות שהסדירו את תשלום האגרה. בית המשפט חזר והבהיר כי על פי תקנת בית המשפט (אגרות), שווי הסעד לצורך תשלום אגרה נקבע על פי הסכום שמוגדר בכתב הערעור עצמו, וניתן לכלול בו ריבית והצמדה במידה שנדרש, וכי אין חובה להחזיר את חישוב האגרה לשווי המקורי בתביעת הערכאה הראשונה. חריג לכך הוא מקרה שבו התביעה נדחתה כליל בפסק הדין הראשון ואגרת הערעור תחושב לפי שווי התביעה בערכאה הראשונה בלבד, אך במקרים כמקרה הנוכחי שבו התביעה התקבלה חלקית, הוראה זאת אינה חלה. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש לשלם את האגרה על בסיס הסכום המשוערך ביום הגשת הערעור כולל הצמדה וריבית, ולבסוף דחה את הערעור בנושא זה וקבע כי המבקשת תישא בעלות ההליך בסכום סמלי.

תוצאה: בית המשפט דחה את השגה של החברה על גובה אגרת הערעור וקבע כי תשלום האגרה ייעשה לפי שווי הסעד המעודכן ביום הגשת הערעור הכולל ריבית והצמדה, והמחויבות תישא בהוצאות בהליך.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור שהוגש נגד החלטת בית משפט קמא, שקיבל את זכות המשיבה לבטל את הסכם מכר מגרש בקיסריה מהמערערת בשל אי עמידתה במועד השלמת בניית הבית. על פי ההסכם, המערערת התחייבה לשלם מחיר המגרש ולהתחיל ולסיים את הבנייה במועד שנקבע, כך שהבנייה תושלם כולל גידור וגינון בהתאם לתכניות שהוסכמו. המערערת לא עמדה בהתחייבויות אלו, ולמרות הארכות שניתנו על ידי המשיבה, בתי המשפט מצאו שהבנייה לא הושלמה כנדרש ויחד עם זאת דחו את טענות המערערת באשר לטענות על אי תום לב של המשיבה וסירובה לאפשר לרישום משכנתא, שהוצגו כנימוקים לפסילת ביטול ההסכם. בכל הנוגע לטענות על חוקיות הסעיפים בחוזה בנוגע לביטול ההסכם כי האם הם חד צדדיים או תנאים מגבילים שאינם חוקיים לפי חוק החוזים האחידים, נקבע כי לא הוכח שקיפחו את המערערת והסעיף אושר. בנוסף נדחתה טענת המערערת כי הדיון לא התאים להיות בפורמט של המרצת פתיחה. בעניין תוצאת הבטלות בעקבות ביטול ההסכם, נקבע כי יש להכריע בכך בתביעה אחרת, ולא במסגרת ההליך הנוכחי. המסקנה הייתה לדחות את הערעור, לאשר את ביטול ההסכם ולהטיל על המערערת לשלם שכר טרחת עורך דין של המשיבה עם ריבית והצמדה.

תוצאה: הערעור נדחה, והוחלט כי ביטול ההסכם על ידי המשיבה נעשה כדין בשל אי עמידת המערערת במועד הסיום, כאשר סוגיות נוספות לגבי ההשבה והזכויות במגרש יידונו בהליך נפרד.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה לחייב את המפרק של החברה שנקלעה לפירוק למסור לה סחורה אשר רכשה מראש ושילמה בגינה במלואה. החברה התחייבה לספק את הסחורה מספר ימים לאחר תחילת הפירוק אך הסחורה טרם יועדה לה. בית המשפט, באמצעות סגן הנשיא א' וינוגרד, בחן את עניין הבעלות בסחורה לפי דיני המכר, והחליט כי עד למועד תחילת הפירוק הבעלות לא עברה למבקשת, ועל כן דחה את הבקשה. על החלטה זו הוגשה בקשה לרשות ערעור, והמשיב טען שקיימת טענה מקדמית לפיה ההחלטה היא למעשה פסק דין, ולכן הערעור הוא בזכות ולא ברשות. בית המשפט קבע כי למרות הטענה הזאת, למבקשת טענה משמעותית כי קיימת לה זכות כספית מוכרת לנושים במקרה של תשלום מראש עבור סחורה לא מסופקת, ולא נראה לה לפטור את טענותיה. עם זאת, בשל הימנעות בא-כוח המבקשת מלהגיב לטענות המשיב, בית המשפט החליט כי אין הוא יכול להמשיך לטפל בבקשה. בסופו של דבר, המבקשת חויבה לשאת בהוצאות המשיב, בסך 1,000 ש"ח עם הצמדה וריבית עד לתשלום מלא. ההחלטה ניתנה ביום ג' בניסן תשמ"ז.

תוצאה: בקשת המבקשת נדחתה, הערעור על ההחלטה נדון בזכות אך בשל היעדר תגובה לטענות המשיב הוחלט שהמבקשת תישא בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה