חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: המנוחה נפטרה בשנת 1995, והשאיר צוואה המורה על חלוקת רכושה בין ילדיה ונכדה. צוואה זו עוררה שתי התנגדויות: מצד נכדתה שנעדרה מהצוואות הקודמות, ומצד בנה של המנוחה שטען להשפעה בלתי הוגנת מצד אחותו. ביהמ"ש בחן את תקפות הצוואה כלפי טענות השפעה בלתי הוגנת ונוכחות תלות מקיפה ויסודית המנעה ממנה רצון חופשי. בחינת העובדות העלתה כי המנוחה הייתה בעלת יכולת שיפוט תקינה בעת עריכת הצוואה, אף שהייתה מאושפזת בבית חולים. מתועד כי המנוחה הביעה את רצונה בבירור בפני עורך הדין ומעידים עצמאיים. טענות העדים להתערבות בלתי הוגנת ולתלות בבתה זהבה, וכן הפיצוי שנעשה לנכדה במסגרת הסדר משפטי קודם, לא הוכחו כגורמים שפגעו בשיקול דעתה של המנוחה. הליכים משפטיים שננקטו בין בני המשפחה בעבר הובילו לניתוק קשר בין נכדתה לבין המנוחה, ואף שיפור היחסים בין הצדדים לא הצביע על רצון להכלילה כיורשת. נטל ההוכחה להשפעה בלתי הוגנת הוטל על המתנגדים והם לא הצליחו להציג הוכחות מספקות לכך. בנוסף, טענה של לקיחת חלק בעריכת הצוואה מצד בתה זהבה לא התקבלה כעילה לביטולה, שכן לא הוכח כי זו נטלה חלק שעולה כדי פסילה חוקית. בסיום פסק הדין נדחתו שתי ההתנגדויות והצו אושר לקיום הצוואה, ללא הוראה להוצאות נוכח נסיבות המקרה והכבוד לטענות הצדדים.

תוצאה: הצוואה אושרה וקיים צו לקיומה; ההתנגדויות נדחו, לא הורה על הוצאות, והורה להשאיר את הצווים הזמניים בעינם עד להחלטה נוספת בתיק העיזבון.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להרחיב את רשימת הפלוגתאות בתביעות בין אחים. בפסק הדין נדונה השאלה האם בית המשפט לענייני משפחה מוסמך להוסיף או להרחיב פלוגתאות שנקבעו רשמית בישיבת קדם משפט שנערכה בביהמ"ש המחוזי לפני העברת התיקים לבית המשפט לענייני משפחה. בהסתמך על תקנות סדר הדין האזרחי, נקבע כי בית המשפט לערוך פלוגתאות ואינו מקבל החלטה סופית עליהן, ולכן לא התקבלה החלטה שניתן להחרים או לערער עליה. בנוסף, התקנות מאפשרות לפתוח מחדש נושאים שנכללו בפלוגתאות מטעמים מיוחדים, ונסיבות המקרה הצדיקו הרחבת פלוגתאות, במיוחד לאור הגנה על עניינים חשובים הנוגעים לשלושה חסויים חסרי ישע. כמו כן, הובהר כי ביהמ"ש לענייני משפחה פועל ללא חובה להיצמד לכתבי טענות כמקובל בתביעות אזרחיות רגילות, ומטרתו היא פתרון עסקי וצודק של סכסוכים משפחתיים. סניגור העותר טען כי בית המשפט לא היה מוסמך להרחיב את הפלוגתאות, שכן אלה נקבעו מראש בביהמ"ש המחוזי, אולם בית המשפט המחוזי קבע שהרחבה זו נועדה לעשות משפט צדק, במיוחד נוכח העובדה כי מדובר בנושא אשר עשוי להשפיע על תקפות הסכם בין הצדדים ועל פגיעה באינטרסים של חסויים. בסיכום פסק הדין נדחתה בקשת רשות הערעור, והוחלט כי אין הצדקה לפסול או להחליף את הרחבת הפלוגתאות שנקבעה.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי ניתן להרחיב את הפלוגתאות במסגרת משפטי משפחה, במיוחד כאשר קיימים טעמים מיוחדים שמצדיקים זאת, והחלטת בית המשפט מקומית נשארה על כנה ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשת המשיבה להגיש חוות דעת מומחה נוספת בענייני משמורת קטינים, לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת מסוגלות הורית. בדיקה זו נועדה לבחון את יכולתו של ההורה לממש טיפול ראוי בילד. המבקשת לא התנגד להליך המומחה מטעם בית המשפט אך ביקש להגיש חוות דעת משל עצמה לאחר מכן, בטענה לזכויות אחרות בעקבות ביטול תקנה מסוימת. פסק הדין סוקר את השיטה המשפטית הקודמת והמחדלים הקשורים במינוי מומחים מטעם בעלי הדין, ואת ההסדרים וההגבלות החדשים שקבועים בחוק בתי המשפט לענייני משפחה ובתקנות סדר הדין האזרחי. החוק מאפשר לבית המשפט למנות מומחה ולשלוט בצורה יעילה בתהליך, ומצמצם את זכות בעלי הדין להבאת חוות דעת נוספות, אלא באישור בית המשפט ובנסיבות חריגות בלבד. בתי המשפט נוקטים בגישה לפיה מומחים שמונו מטעם בית המשפט הם ניטרליים ושמירת היעילות ושיקול טובת הילד מחייבת הגבלת ראיות נוספות. החלטת בית המשפט היא לדחות את הבקשה להגשת חוות דעת נוספת, תוך קביעת מועד להמשך הדיונים ושמיעת העדויות הרלוונטיות.

תוצאה: הבקשה להגיש חוות דעת מומחה נוספת נדחתה, וההליך ימשיך עם המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בבקשת רשות ערעור נגד החלטה של בית המשפט לענייני משפחה שחייבה את האב לשלם מזונות זמניים לילדיו הקטינים באמצעות אימם. ב"כ האב ערער על החלטה זו בטענה כי לא הוגשה בקשה מיוחדת למזונות זמניים בהתאם לתקנות 265 ו-266 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן כי לא נכלל סעד כזה בכתב התביעה. השופט סגן נשיא ח. פורת קבע כי אין בהתנהלות ביהמ"ש לענייני משפחה כל חריגה סמכותית, וכי סמכותו ליתן סעד זמני במסגרת ישיבת קדם משפט רחבה אף ללא בקשה בכתב ואף מיוזמתו. צוין כי בעבר נפסקו מזונות זמניים כעניין שגרתי גם אם לא נדרשה בקשה פורמלית, וכי יצירת המחמירות בתקנות החדשות נוגדת מגמות פישוט ההליכים בענייני משפחה. השופט הדגיש את הצורך במזונות זמניים כהכרח קיומי לילדים ועקב הצורך להסדרה במועד מוקדם. לצד זאת, נקבע כי סכום המזונות שנפסק אינו מופרז ואף נמוך ביחס להצעות האב עצמו. כמו כן, נדחתה הבקשה לערעור הן במישור הדיוני והן במישור המהותי ללא הוצאות. ניתנה המלצה למחוקק המשנה לבטל את תיקוני התקנות האמורים ולשקול לשוב לנוסח הקודם, שהיה יעיל ופשוט יותר.

תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה וההחלטה לחייב את האב בתשלום מזונות זמניים לילדיו אושרה, תוך אישור סמכות בית המשפט לפסוק מזונות כאלה במסגרת ישיבת קדם משפט גם ללא בקשה מיוחדת בכתב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים הגישו תביעה נגד הנתבע בעקבות רכישת בית בקוטג' שנבנה במסגרת פרויקט חדרה הצעירה, שבו שילמו כספי קדימה על רכישתו. לטענתם, הנתבע הציג מצג שווא ועל כן הם נאלצו לשפץ את הנכס ולהכנס אליו במחשבה שהעסקה תאושר, אך לבסוף נשללה הזכות לרכוש את הבית בגלל זכויות של המפרק שהחליף את הבעלות במסגרת הליכי הפירוק של חברת הקבלן. התובעים דרשו החזר כספים ששולמו, פיצויים על שיפוצים שנעשו בנכס, הפסדים בשל עליית ערך הקוטג' וכן פיצוי על עוגמת נפש. הנתבע טען כי לא היה לו שליטה מלאה על הנכס בשל המשכון שנרשם על ידי אורגד למענו, וכי בשל הפירוק המפרק הופקד על הנכס ולכן ההתקשרות היחידה בנושא הייתה מול המפרק. הנתבע אף טען כי התובעים לא הוכיחו את גובה הנזקים וכי במסגרת ההמחאה המקדמות הועברו למפרק והנתבע לא התעשר שלא כדין.

תוצאה: התביעה נדחתה כליל; התובעים אינם זכאים להשבת כספי הקדימה, פיצוי על שיפוצים, עליית ערך או עוגמת נפש מהנתבע. כמו כן, לא נאכף חיוב בהוצאות משפט על התובעים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עסק בתביעה של בעלי זכויות חכירה (המערערים) נגד קבוצת נתבעים, בהם מנהלי החברה וקשרי עורכי דין, בגין נזקים שנגרמו בעקבות אי מתן בטוחה חוקית לביצוע התחייבויות החברה כלפיהם בהסכם קומבינציה. ההסכם כלל העברת זכויות חכירה והתחייבות החברה למסור למערערים שלוש דירות, אולם בפועל נמסרו שתי דירות בלבד. המשיבים לא דאגו לרשום הערת אזהרה ומשכנתא לטובת המערערים כנגד נכס שהוקצה לכך, אלא נרשמה משכנתא לטובת נושה אחר, שנכרתה ללא ידיעת המערערים. התובענה כללה טענות למירמה ורשלנות משפטית של עורכי הדין שהופקדו על יישום הסכם ורישומי המשכנתא.

תוצאה: הערעור נדחה לגבי מנהלי החברה (המשיבים 1-3) והתקבל חלקית לגבי עורכי הדין (המשיבים 4-5), שחויבו לפצות את המערערים בסכום של כ-69,000 דולרים בשקלים, בצירוף הוצאות ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, אישה שהתגרשה מהנתבע, הגישה תביעה בצורך לקבל צו מניעה המונע מן הנתבע לפרסם חומר פרטני שברשותו – קלטות, מכתבים ותמונות – בטענה כי פרסומם מהווה פגיעה בפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות, לשון הרע והפרה של זכויות יוצרים. במסגרת ההליך ניתן צו מניעה זמני שהורה על הפקדת החומרים השנויים במחלוקת. בדיון קדם משפט שנערך בדלתיים סגורות, נשאלה שאלת סמכות בית המשפט למשפחה לדון בתובענה זו, בעיקר בשל נושא פומביות הדיון ומדיניות ההסמכה בהליכים סוגיתיים כאלו. ב"כ הנתבע ביקש לצמצם את צו איסור הפרסום כך שיחול רק על תוכן הקלטות, התמונות והמכתבים. בית המשפט למשפחה בפירוט נרחב הציג את גישתו המרחיבה לסמכות המשפטית שלו, שלפיה הוא מוסמך לדון בסכסוכים משפחתיים מכל הסוגים, כולל סכסוכים בין בני זוג לשעבר, ובהם סוגיות שביניהן יש זיקה עובדתית ומשפטית ליחסים המורכבים בין בני משפחה, ללא הגבלת סכום תביעה. נקבע כי המונח "ענייני משפחה" רחב וכולל "בן משפחה" לפי ההגדרה הרחבה, כגון בן זוג לשעבר, כאשר עילת התביעה נובעת מהקשר הפנימי במשפחה. כמו כן, הסמכות ניתנת כל עוד עילת התביעה מהותה סכסוך משפחתי המונח על יחסי אמון פנימיים, ואכן התביעה עוסקת בתוכן אינטימי תוך יחסים זוגיים. בית המשפט דחה את בקשת הנתבע לדחות את התביעה מקדמית וקבע כי הסמכות לדון בנושא נתונה לבית המשפט למשפחה בתל אביב. ההליך יימשך עם הגשת תצהירי הצדדים, וההחלטה בנוגע לפומביות הדיון וצמצום האיסור תינתן בנפרד. צו איסור הפרסום יישאר בתוקף עד החלטה אחרת, למעט סעיפים מסוימים שהוחרגו.

תוצאה: בית המשפט למשפחה בתל אביב הוכר כסמכות המתאימה לדון בתובענה, ודחה בקשה לדחות התביעה מחוסר סמכות; צו מניעה זמני בנוגע לפרסום התוכן נשאר בתוקף, ודיון נוסף בנוגע לפומביות הדיון וצמצום הצו יתקיים בהמשך.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהתקבל חלקית לערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום. בתביעה שהוגשה בעקבות תאונת עבודה, נפגע המועמד תביעה לפיצויים נגד מעבידתו. בית משפט השלום פסק כי המעבידה אחראית בלעדית לתאונה ואין למייחס למבקש אשם תורם. המשיבה ערערה וטענה הן נגד אחריותה לתאונה והן נגד היעדר קביעת אשם תורם. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור חלקית, סירב לשנות את אחריות המשיבה וגובה הנזק, אך קבע כי למבקש יש אשם תורם של 20%. המבקש ביקש רשות ערעור לבית המשפט העליון לגבי קביעת האשם התורם. בית המשפט העליון, למרות התנגדות המשיבה, נתן רשות ערעור וקיבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר את פסק הדין של בית משפט השלום על כנו. בית המשפט העליון הבהיר כי עריכת פסק דין על דרך הפשרה היא מיועדת להאיץ פתרון סכסוכים ולהפחית עומסים, ולכן שיעור ההתערבות בערעורים על פסקי דין אלה הוא מצומצם, רק במקרים חריגים ביותר של חריגה קיצונית מסבירות. במקרה הנוכחי לא נטען שום מצב חריג כזה. לפיכך, אין מקום להתערבות בית המשפט המחוזי שקבע אשם תורם, והוא ביטל את החלטתו. המשיבה תחויב בהוצאות.

תוצאה: בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ביטל את קביעת בית המשפט המחוזי בדבר האשם התורם, החזיר את פסק הדין המקורי של בית משפט השלום וחייב את המשיבה בהוצאות של 5,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בתביעה שהוגשה לפי חוק איסור לשון הרע על דברי גנאי שנאמרו בכתב תשובה שהוגש לבית הדין הרבני הגדול במסגרת ערעור. הנתבעת טענה שדברים אלה היו חלק מהליך שיפוטי ולכן מוגנים בחיסיון מוחלט לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, הקובע כי פרסום שנעשה במהלך דיון משפטי או בין בעלי הדין או בא-כוחם נהנה מחיסכון משפטי מלא. פסק הדין מצטט פסיקות קודמות המדגישות שהחיסיון משתרע על כל שלב וכל מסמך במסגרת ההליך המשפטי, כולל כתבי טענות, ומאפשר לצדדים להביע את דבריהם ללא חשש לתביעות נוספות בגין לשון הרע. בנוסף הובהר כי ישנה חשיבות ציבורית לכך שבעלי דין יוכלו להתבטא במסגרת ההליך ללא חשש מיצירת תביעות משפטיות נוספות שיפגעו בתכלית ההליך המשפטי. בית המשפט גם התייחס לטענות בכתב התשובה בערעור הקשורות למחלוקת בין הצדדים בנוגע לחינוך הילדים, וטען כי ההשמצות המובאות בכתב התשובה נמצאות בהקשר של טיעונים משפטיים ולאו דווקא לשם העלבת התובע. לכן, גם לפי גישה מצמצמת יותר, אין פה עילה לתביעת לשון הרע. לבסוף קבע השופט כי אין לקבל את התביעה וכי יש למחוק אותה על הסף לפי סמכותו, ופסק הוצאות לטובת הנתבעת.

תוצאה: ביהמ"ש קיבל בקשת הנתבעת למחיקת התביעה על הסף מחמת חיסיון משפטי, ופסק שהתביעה אינה קמה לביטוי לשון הרע בהחלט על דברי כתב התשובה שהוגש במסגרת הליך שיפוטי, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדון מקרה של אדם שהורשע בהתקהלות אסורה לפי סעיף 151 לחוק העונשין, לאחר שזוכה מעבירות חמורות יותר בהם התפרעות והעלבת עובד ציבור. האירוע התקיים במהלך הפגנה ליד משכן נשיא ישראל, שבה המערער התיישב על אי-תנועה וסירב להתפנות, מה שגרם להפרעה לתנועה ולפעילות משטרתית לפיזור המפגינים. הדין נבחן בהקשר למדרג העבירות בסוגיית התקהלות והפרת שלום הציבור, כאשר ההתקהלות אסורה כאשר קיימת הפרעה לשלום הציבור או חשש סביר לכך. לדברי בית המשפט, זכויות ההפגנה והבעת הדעה חשובות, אך יש לאזן אותן מול שיקולי הסדר הציבורי. הוכח כי המערער לא נענה לדרישות המשטרה ופעל באופן שמנע זרימת תנועה תקינה. בית המשפט דחה את טענות ההגנה לפיהן ישב המערער ישיבה תמימה על המדרכה, והדגיש כי ההשתתפות בהתקהלות כוללת את המעורבות בהתנהגות הקבוצתית. כן נדונה הטענה כי הרשעתו בעבירה שלא מופיעה בכתב האישום פגעה בזכויותיו, והוסבר כי התקהלות אסורה היא רכיב של עבירת התפרעות ולכן הרשעתו על פי סעיף 151 מבוססת על העובדות שבכתב האישום. לטענת בית המשפט, לא הייתה הפרה של ההזדמנות להתגוננות וההרשעה בעבירה הקלה יותר חוקית ונכונה. החלטת בית המשפט התבססה על פסיקה קודמת והלכות בתחום סדר הדין הפלילי ופרשנות חוק העונשין. בית המשפט דחה את הערעור בעקבות ממצאי עובדה והסבר משפטי ברור כי העלאת החשש לסיכון שלום הציבור מצד ההתנהגות היא עילה להרשעה בהתקהלות אסורה.

תוצאה: הערעור נדחה ומאשר את הרשעת המערער בעבירת התקהלות אסורה בהתאם ליסודות שהוכחו בבית המשפט במסגרת ההליך.

לצפייה לרכישה הזדהה