חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בפסק דין זה נדון ערעור ברשות שהגישה חברת ביטוח נגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה את ערעור המבטחת על פסק דין של בית משפט השלום בבת ים. מפסק הדין עולה כי המשיבים, בעלי עסק הסעות, ביטחו באמצעות המבטחת מערכת מחשב וציוד נלווה בפוליסה בסכום שנקבע מראש. לאחר שפריצה לגניבת המערכת התרחשה, תבעו המשיבים תגמולי ביטוח בגובה סכום הביטוח המוסכם – 7,250 דולר. המבטחת טענה כי על המשיבים היה להוכיח את שווי המערכת בעת הגניבה, ושהם לא עשו זאת, ולכן יש לדחות את התביעה. בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבים וקבע כי אין מניעה לפסוק את סך הביטוח המוסכם כנזק, וזאת לאחר שבית המשפט המחוזי אימץ עמדות דומות. בפסק הדין מובאות מספר התייחסויות להלכה הפסוקה, בין היתר מאוטורא של ערעור קודם (ע"א 196/88), הקובעת כי כאשר חברת הביטוח אינה מוכיחה ירידת ערך הנכס במהלך תקופת הביטוח, יש להניח שסכום הביטוח משקף נכונה את שווי הנכס בעת כריתת הפוליסה. בנוסף, נדון סעיף 19 ב"תנאי הפוליסה" הקובע כי תגמולי הביטוח יחושבו לפי שווי הנכס בעת קרות המקרה, אך בפועל, בהיעדר הוכחה לירידת ערך, יש לראות בסכום הפוליסה את שווי הנכס. בסיכומו של דבר התקבל עקרון החזקת השווי לפי סכום הביטוח המוסכם כאשר המבטחת לא הוכיחה אחרת. הערעור נדחה והמערערת חייבה בהוצאות.

תוצאה: הערעור נדחה; נקבע כי סכום הביטוח בפוליסה משקף את שווי הנכס בעת כריתת הפוליסה והמערכת זכאית לתגמולי ביטוח בגובה סכום זה, מאחר שהמבטחת לא הוכיחה ירידת ערך במהלך תקופת הביטוח. המבטחת תישא בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, חברה לייעוץ כלכלי וקידום מכירות, טענה לזכות לשכר טרחה מהנתבעת, שותפות בייצור מוצרי פלסטיק, בהתאם להסכם שנחתם ביניהם בנוגע לייצוג מול משרד הביטחון. ההסכם קבע כי החברה תייעץ ללקוח (הנתבעת) בנושאי רכש וקידום מכירות למערכת הביטחון, ותקבל שכר טרחה של 10% מכלל התקבולים שהנתבעת תקבל. התובעת זכתה במכרז ראשון לאחר הפחתת העמלה ל-4% על מנת להיות תחרותית. בהמשך התקבלו הזמנות נוספות (המכרז השני והשלישי) ללא שיתוף התובעת, והיא דרשה תשלום שכר טרחה בגין עסקאות אלה בטענה כי הן המשך למכרז הראשון או שיסודות ההסכם מחייבים תשלום עבור כל התקבולים. הנתבעת טענה כי מאז סוף 1988 לא הייתה מעורבות של התובעת, וההזמנות בוצעו ללא שירותיה, ולכן לא מגיע לה שכר טרחה. בית המשפט פרש את ההסכם לפי לשון החוזה וקבע כי שכר הטרחה מגיע רק בגין שירותים שניתנו בפועל, ולא על כל התקבולים ללא קשר לפעילות התובעת. עם זאת, מכרז שני הוכר כמשכו הגיוני של המכרז הראשון, ולכן התובעת זכאית לשכר טרחה בעמלה מופחתת של 4%. המכרז השלישי נחשב לנפרד ללא מעורבות התובעת, ולכן התביעה עליו נדחתה. בית המשפט סיכם את פסק הדין בחיוב הנתבעת לשלם לתובעת סכום שכר טרחה ממוקצן בגין המכרז השני עם הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: התובעת התקבלה לתשלום שכר טרחה בעמלה מופחתת בגין המכרז השני, אך נדחתה בנוגע למכרז השלישי; הנתבעת חייבה לשלם סך כולל עם הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתלונה שהוגשה נגד אדם שנתפס נוהג במהירות של 92 קמ"ש באזור שבו המהירות המרבית מותרת היא 70 קמ"ש. המבקש הורשע בפסק דין של בית משפט השלום לאחר שמשטרת אשדוד הציגה ראיות הכוללות מדידה באמצעות מכשיר ממא"ל מטיפוס מולטנובה 5, שמציע צילום של הרכב ומהירות הנסיעה. המבקש לא העיד והוגשו מספר טענות משפטיות מטעמו בנוגע לתקינות התמרור, לאופן הפעלת המכשיר ולתוקף הצילומים. טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט. הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה אף הוא, למרות שנקבע בקצרה בלבד ללא אזכור פסק דין קשור בנושא מדידת מהירות באמצעות ממא"ל שניתן קודם לכן. המבקש הגיש בקשה לרשות ערעור בטענה כי בית המשפט המחוזי התעלם מהפסיקה האחרונה בה נדונו סוגיות דומות, אך התברר כי פסק הדין הקודם עסק במכשיר ממא"ל במצב נייח בזמן נסיעה של רכב משטרה, בעוד שהמקרה הנדון התייחס למכשיר שפועל במצב שונה. השופט דחה את הבקשה וקבע כי לא היה מקום לעסוק שוב בטענות, ושומר הלכה קידמה בענייני מדידת מהירות. בנוסף, השופט התייחס לסגנון הכתיבה של בא כוח המבקש וטען כי יש לשקול השלכות משמעתיות בהתייחס לברובטו, תוך העברת העתק הבקשה ללשכת עורכי הדין. לא הוטלו הוצאות אישיות בגין בקשה זו למרות שנעשו בקשות כמעט זהות בתיקים אחרים.

תוצאה: הבקשה לרשות ערעור נדחתה, וההרשעה על נהיגה במהירות מופרזת הושארה על כנה ללא שינוי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במורד הדין נדון אדם שהורשע בבית משפט השלום בנהיגה במהירות של 108 קמ"ש במקום המותר של 80 קמ"ש, על בסיס עדות של שוטר שהפעיל מכשיר ממא"ל במצב נייח למדידת המהירות. השוטר תיאר את הפעלת המכשיר על פי ההוראות, את תקינותו בתחילת ובסיומו של המשמרת, והעדר גורמים מפריעים כמו רכבים נוספים בכביש. המבקש לא העיד או הציג ראיות נגד. בעת העצירה הודיע למבקש כי מהירותו הייתה 90 קמ"ש, כלומר הודאה במהירות העולה על המותר. על בסיס זאת הרשיע השופט.

תוצאה: הערעור על הרשעת הנהג נדחה, פסק הדין של בית משפט השלום אושר, בעילה שאין סטיה מההלכות הרלוונטיות, וננקטו צעדים נגד עורך הדין על התבטאויות בלתי הוגנות בפנייתו לבית המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שבמסגרתו חויבה המערערת לפצות את המשיבים - ההורים והילד שנולד עם נכות בעקבות סיבוך בלידה. הילד נולד בלידה וגינאלית בבית חולים בשנת 1984 עם נזק של שבר ביד ימין ונכות קבועה בשיעור 30% ביד שמאל עקב יצירת "היצרות כתפיים" – סיבוך חמור בלידה בו הכתפיים נתקעות לאחר יציאת הראש. הוחלט כי מרגע התרחש הסיבוך, לא ניתן היה למנוע את הנזק, אך השאלה המרכזית הייתה האם הרופאים היו צריכים לצפות את הסיכון מראש ולהחליט לבצע ניתוח קיסרי.

תוצאה: בית המשפט דחה את הערעורים והסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי הצוות הרפואי התרשל בהחלטתו לא לנקוט אמצעי זהירות להערכת סיכון היצרות כתפיים ומעכב את האפשרות לניתוח קיסרי, ופקד פיצוי בגין הנזקים שנגרמו בעקבות ההתרשלות.

לצפייה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בעתירתה של אישה נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה לפסוק גירושין בין הצדדים לאחר שהאישה סירבה להופיע בדיון ולהיענות למכתבי הזימון. בני הזוג, אזרחי ישראל אך מתגוררים בגרמניה, התגרשו למעשה מאות שנים קודם לכן, והלבנת עיניין השיפוט התפתחה לאחר שהאישה סירבה להידון בגרמניה וטענה כי נכון שדין יינתן רק בישראל. בית הדין בישראל דחה טענות אלו וקבע כי קיימת סמכות שיפוט בישראל לנוכחות קונסטרוקטיבית של האישה, שנרשמה במרשם התושבים נמצאת בקשר עם ישראל ויש לה נכסים בארץ. התקיים ניסיונות חוזרים ונשנים להודיע לה על הדיון ללא הצלחה, הן באופן ישיר והן באמצעות דואר רשום, והיא סירבה להשתתף. טענות העותרת באשר להעדר זכות שיפוט ותגובות בית הדין בגרמניה נדחו, בעיקר לאור העובדה שהאישה סירבה להידון בפני בית הדין בגרמניה אך סירבה להופיע גם בישראל. בית המשפט הבהיר כי העותרת מתנה את הסכמתה לדון בידי הרב לנדא, אך זו אינה הסכמה לדון בפני בית הדין הרבני. בפסק הדין נדונה גם הלכת קריב, המחילה את כלל הנוכחות הקונסטרוקטיבית גם על הנתבעת ואף אם לא נמצאת פיזית בישראל בזמן ההגשה, והוחלט כי במדינת ישראל קיימת סמכות שיפוט במקרה זה. בנוסף, צו ביניים שהוטל מנע מהמשיב לקבל היתר לנישואין חדשים בוטל והעותרת נדרשה לשאת בהוצאות משפט.

תוצאה: העתירה נדחתה; נקבע כי בית הדין הרבני בישראל מוסמך לדון בתביעת הגירושין ונוכחותה הקונסטרוקטיבית של האישה בישראל מאפשרת זאת. צו הביניים שהגן על העותרת מבוטל והיא משעה בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת הסכם השלום בין ישראל ומצריים, פונה חצי האי סיני וכלל יישובי פיתחת רפיח. ההסתדרות הציונית הייתה אחראית על פינוי ציוד חקלאי שכלל חממות זכוכית. סולל בונה התקשרה לבצע את העבודות תחת חוזה שכלל חובת ביטוח על ציוד ועבודות מפני כל נזק. לסולל בונה הייתה פוליסת ביטוח סלע מסוג "קבלנים - כל הסיכונים" עם תוספות מיוחדות. במהלך הפינוי נגרמו נזקים ואובדן ציוד על ידי פעולות צבאיות, בדווים וסערות. סלע הוכיחה מוכנות לשפות רק חלק מהנזקים, וטענה שהיתר אינם "תאונתיים" כמו שדורשת הפוליסה, או שנגרמו ממהומות או מרי אזרחי - חריגים שאינם מכוסים. סולל בונה תבעה בגין הנזקים.

תוצאה: ערעור סלע התקבל חלקית, כאשר חבותה היא בגובה מאושר של כ-2 מיליון ש"ח לאחר הפחתה, והתביעה נגדה התקבלה בכל שאר היקפה. התביעה נגד ההסתדרות הציונית נדחתה. סולל בונה חייבה את סלע לשלם את הפיצויים, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין, תוך שהמשיבה תישא בחלק מהוצאותיה שלה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במקרה זה מדובר בסכסוך ממושך בין קבלן בניין לקבלן משנה. המשיבה, קבלן המשנה, נטען כי עומד לה חוב של למעלה מ-6 מיליון ש"ח בגין עבודות שביצעה באתר בנייה בשם "נווה דקלים" באשקלון. ההסכם בין הצדדים קבע כי המשיבה תבנה שלושה עשר בניינים, מתוכם עשרה כבר נספרו למבקשת. המשיבה טוענת לזכות עכבון (זכות עיקול) על שלושת הבניינים שנותרו, למטרת הבטחת תשלום החוב הגלום. ההליך המשפטי החל בבית משפט השלום ונוהל לאורך שלוש ערכאות, כאשר צו מניעה זמני ניתן במקור לאסור על המבקשת לאכלס, למכור או להעביר זכויות בבניינים אלו. בית המשפט המחוזי קבע כי הסמכות לדון בסוגיית זכות העכבון היא במחוזי ולא בבית משפט השלום, והוא העביר את הדיון לבית המשפט הנוכחי. במסגרת הדיון בהמרצת צו המניעה, נקבע שהמשיבה עמדה בנטל הראייתי המאפשר קבלת סעד זמני, ואף שהמבקשת טענה לזכויות קיזוז משמעותיות, טענותיה לא נותחו בתמיכה מספקת במסמכים והיו בלתי מבוססות. נבחנו טענות שונות לגבי קיומה של זכות העכבון, כולל היעדר שליטה פיזית, מעמד קבלנות באשראי, ויתור על הזכות בעקבות הסכמים נוספים ותנאים בהסכם הבנייה, ונמצא כי עדיין קיימת עילת תביעה רצינית מצד המשיבה בזכות עכבון על הבניינים. עם זאת, הוחלט לצמצם את תחולת צו המניעה כך שיחול רק על הבניינים שנותרו שאינם נמכרו לצדדים שלישיים, וזאת על מנת לא לפגוע בזכויות הרוכשים, לצד שמירת האפשרות להשלמת הבנייה בתיאום עם המשיבה. צו המניעה ימשיך לעמוד בתוקפו עד להכרעה הסופית בתביעה העיקרית.

תוצאה: בית המשפט קיבל את הבקשה למתן סעד זמני וצמצם את תחולת צו המניעה כך שיחול על הבניינים שלא נמכרו לצדדים שלישיים, ואסר על המבקשת לאכלס, למכור או להעביר את זכויותיה בהם עד להכרעה בתביעה להכרה בזכות העכבון של המשיבה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת פסק דין זה, נדון ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי שדחה תביעת תגמולי ביטוח של מבוטח שטען שנפרצה חנותו. בית המשפט המחוזי קבע דחייה בעיקר כי המבוטח לא הוכיח את תקפות הפוליסה, לא הוכיח כי אירעה פריצה לחנותו ולא הוכיח את גובה הנזק שנגרם. בית המשפט העליון בחן את שאלת תקפות הפוליסה המשיבה טענה כי התשובות שהעניק המבוטח בשאלות בהצעת הביטוח היו שגויות או בלתי מדויקות, וזכותה הייתה לבטל את הפוליסה בהתאם לסעיפי חוק חוזה הביטוח. המבוטע טען כי השאלות נוסחו בקונפליקט והעניק תשובות בכנות וללא כוונת מרמה. נקבע כי הנתונים שהובאו לא היו מהותיים במבחן האובייקטיבי להשפעה על החלטת מבטח סביר, ולא הוכח כי המבוטח חרג מחובת גילוי מלאה וכנה.

תוצאה: בית המשפט העליון קיבל את הערעור, קבע שהפוליסה תקפה, שהוכחה התרחש אירוע הביטוח – פריצה, סכום הנזק ייקבע בהמשך, והמערער זכאי לפיצויים מביטוח הפריצה. כמו כן, בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי לפטור את המבטח מתשלום עקב תום התקפות הפוליסה או טענות אי גילוי, והמשיבה חויבה בתשלום הוצאות.

לצפייה

תקציר AI: במקרה זה, המערערות, אישה ובתה הקטינה, תבעו להכריז כי המשיב הוא אביה של הילדה ולחייבו במזונותיה. המשיב הכחיש את האבהות, ובית המשפט המחוזי הסתמך על בדיקת אבהות שהצביעה כי הוא איננו האב. בעיון נוסף התברר כי היו חשדות לבלבול במעבדה בעקבות שימוש בטפסים עם שמות של אנשים אחרים ורישומים לא מדויקים, ועל כן התרוממה טענה כי ייתכן שהדגימות התבלבלו ולכן תוצאות הבדיקה אינן מהימנות. עם זאת, המשיב סירב לבצע בדיקה חוזרת. העדות של מנהל המעבדה הייתה כללית ולא מתמקדת בבדיקות הספציפיות, והיה קושי לאמת את תקינות התהליך הכולל.

תוצאה: הערעור התקבל, פסק הדין של בית המשפט המחוזי בוטל והתיק הוחזר להמשך דיון שכלל בדיקה מחודשת או הבאת ראיות נוספות בנוגע לאמינות בדיקת האבהות, תוך התייחסות לסירוב המשיב להיבדק.

לצפייה