תתע"א 9457-11-14 מדינת ישראל נ' סיומין פבל - פסקדין

לפני בקשה לגילוי ראיה חסויה.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות – עבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ד(א) לפקודת התעבורה, בכך שבתאריך 14.11.14 בשעה 01:45 לערך נהג בקטנוע מ.ר 3351968 ברחוב שבזי 104 בראש העין, וסירב לדרישת שוטר כדין למסור דגימת שתן לאיתור סמים בגופו.

חומר הראיות מתבסס על שלוש ידיעות מודיעיניות מוקדמות וחסויות מחודש נובמבר 2014, לגביהן הוגשה לב"כ הנאשם טבלה המפרטת את תוכן הידיעות ואת התאריך 11/2014. לפי הידיעות משתמש הנאשם בסמים מסוג קוקאין ולאחר מכן נוהג תחת השפעת סם זה. לב"כ הנאשם נמסרה פרפראזה של המידע, הכוללת את תוכן המידע באופן כללי ואת התאריך המתייחס לחודש בלבד.

ב"כ הנאשם עתרה להסיר את החיסיון לגבי המועד המדויק בו נמסר המידע המודיעיני אודות המבקש, בנימוק כי למידע המבוקש השפעה ישירה על שאלת חוקיות החיפוש שנערך לנאשם. לשיטתה, הפגיעה המשוערת בהגנת הנאשם, אם ייוותר החיסיון על כנו, עלולה להיות כבדת משקל.

עוד טענה ב"כ הנאשם, כי גילוי עיתוי מסירת המידע המודיעיני בלבד, ללא גילוי פרטים נוספים כגון זהות מוסר המידע, אינו חושף את זהות מוסר המידע ועל כן אינו פוגע באינטרס הציבורי המוגן של פגיעה בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה.

לטענת המאשימה, תעודת החיסיון ניתנה לגבי כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את זהותם של מוסרי המידע לרבות יום ושעה. לשיטתה יש בכוחו של המידע המבוקש לחשוף את זהותם.

שמעתי את טיעוני הצדדים, ובדיון שהתנהל בדלתיים סגורות עיינתי בדו"ח הידיעה החסויה ושמעתי את הסברי רכז המודיעין ועובדת הערכה לטעמי הטלת החיסיון.

סעיף 45 לפקודת הראיות קובע כי:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".