תתע"א 7595-06-14 ביגל נ' מדינת ישראל - פסקדין

בפני בקשה לביטול גזר דין שניתן ביום 10.7.14 בהעדר התייצבות המבקש.

לטענת המבקש המועד הרשום בהזמנה לדין שקיבל לידיו הינו 2.9.14 אך ביום 29.6.14 (ר"ח תמוז) יצרו עימו קשר והודיעו על הקדמת הדיון ליום 20.7.14. ביום זה התייצב המבקש בבית המשפט אולם נודע לו כי הדיון בעניינו התקיים וניתן פס"ד בהעדרו.  לפיכך, מבקש הוא כי יינתן לו יומו בבית המשפט. 

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש זומן ליום 10.7.14 ולא נמצאה בתיק כל תרשומת בעניין שינוי המועד. משלא הגיע המבקש לדיון בעניינו, אין מקום להיענות לבקשה.

דיון והכרעה

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מד"י נקבע כי: "בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל איפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש".

סע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982,  קובע את אמות המידה המנחות את בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק-דין. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטולו של פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם למשפטו או לחילופין גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

בעניינו הציג המבקש עילה טובה לאי-התייצבותו. המבקש צירף לבקשתו הזמנה לדין וכתב אישום שנמסר לידיו בו מצויין כי תאריך הדיון הינו 2.9.14 ובו מפורטים, בין היתר, נסיבות המקרה ודברי המבקש שעה שקיבל הדו"ח לידיו, דבר המחזק אמיתות טענתו.

המשיבה אומנם ציינה כי אין תרשומת לעניין שינוי המועד אך לא הציגה הסבר מניח את הדעת לעניין כפל הדו"חות והיאך ישנה הזמנה לדין נוספת בידי המבקש הנושאת את אותו מספר תיק במשטרה אך עם תאריך שונה.

משהוכיח המבקש את טענותיו, אין מנוס אלא לבטל את פסק הדין שנתתי בהעדרו ביום 10.7.14 וליתן לו את יומו בבית המשפט.