מדינת ישראל נ' נדאף

בהליך זה החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו, עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

לפי העובדות שבכתב האישום נהג הנאשם ברכב ביום 11.7.24, וזאת על אף שרישיונו נפסל בהחלטת בית המשפט בתיק 5061-04-23 (להלן: "התיק הקודם"), והודעה על גזר הדין נמסרה לו ביום 25.6.24.

עיקר העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת. אין חולק כי ביום 2.6.24 אכן ניתן גזר דין בתיק הקודם לפיו נפסל רישיון הנהיגה של הנאשם למשך שלושה חודשים, וזאת בהיעדר התייצבות של הנאשם או בא-כוחו לדיון, בתיק הנ"ל הוגש תצהיר הנאשם בדבר אובדן רישיון נהיגה וזאת ביום 12.7.24, למחרת מועד העבירה המיוחסת לו בתיק דנן.

אין מחלוקת כי הנאשם אכן נהג ברכב (קטנוע) במועד הנקוב בכתב האישום, ועוד אין מחלוקת כי בתיק בית המשפט הנ"ל קיים אישור המסירה הבא:

בדיון מיום 6.4.25 כפר הנאשם במיוחס לו תוך שהוא מאשר כאמור כי אכן נהג ברכב במועד הרלוונטי, אך טען כי לא ידע על דבר הפסילה. ב"כ הנאשם הסכים להגשת חומר הראיות בלא צורך בחקירת העדים, אשר רובם ככולם התייחסו לנסיבות עיכובו של הנאשם לבדיקה במועד הרלוונטי.

במועד שנקבע לשמיעת הראיות הוגשו בהסכמה ראיות התביעה אשר כללו בעיקרן דוחות פעולה של שוטרים וחקירת הנאשם באזהרה. במסגרת דיון זה ביקשה המאשימה לראשונה להסתמך על אישור צפייה של ב"כ הנאשם, עו"ד חוסיין טאהא, מהתיק הקודם, וכן ביקשה לתקן את כתב האישום ולהוסיף את עובד הדואר שביצע את המסירה כעד תביעה.

יוער כי ככל שמדובר בראייה אין צורך לפרטה מראש, אולם בכתב האישום צויין במפורש מועד ידיעת הנאשם לכאורה על עובדת הפסילה כמועד אחר, ומסמך אישור הצפייה לא נכלל בחומר הראיות שהועבר להגנה אלא כחלק מתיק בית המשפט. לפיכך, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי ביום 27.11.25, להתיר את הוספת העד ולדחות את הבקשה להוספת הראייה, מהנימוקים שפורטו באותה החלטה ואין צורך לשוב עליהם בשנית.

לפיכך, נקבע מועד נוסף לשמיעת הראיות, ועובד הדואר, מר סאמר נדאף, התייצב לעדות ביום 28.4.26 והעיד בחקירה ראשית: 

המסירה היתה בבית, מסרתי למישהו מהבית, אני לא זוכר למי מסרתי. אני מבצע מסירות כל הזמן, הרבה מסירות.

אני זוכר את המקרה הזה באופן מיוחד כי אני מכיר שניים פוזי, אחד מבוגר ואחד צעיר שהוא מאוד בעייתי אז חשבתי שזה הצעיר הבעייתי, ואח"כ פנה אלי מר פוזי ואמר לי שזה הוא. לשאלת ביהמ"ש אם מסרתי לפוזי המבוגר או הפוזי הצעיר אני אומר שלא, יש שלוש פוזי. לשאלת ביהמ"ש אם כתוב על אישור המסירה את הכתובת '41' איך אני יודע למי למסור אני אומר שמסרתי לאחד מהם ואני לא יודע אם זה הבן אדם הנכון או לא נכון, אני לא שוטר ולא בודק.
אני הולך לפי משפחה, נגיד משפחת 'נדאף' אז אני הולך אליהם. אם רשמתי 'אחות' על אישור המסירה אני אומר שאחותו קיבלה, אני לא יודע את השם שלה.

... אני מסתכל שוב על אישור המסירה ואומר שלא ככה נראה אישור המסירה. אם קודם אמרתי קודם שזה אישור המסירה אני אומר שאישור המסירה לא ככה. באישור המסירה כתוב למי המצאתי. אני לא יודע מה זה המסמך שהוצג לי.

ש.          'בקה אל גרביה 41' – זו כתובת שאתה מגיע אליה במסגרת חלוקת הדואר השוטפת שלך?

ת.          אני לא הולך לפי מה שכתוב פה אלא ל פי המיקום של המשפחות, למשל אם זו משפחת נדאף אז אני יודע, ואם זו משפחת חוסין או כל משפחה.

ש.          אז אתה הולך לפי השם 'פוזי נדאף'. כמה פוזי נדאף יש?

ת.          שלושה.

ש.          הם גרים בסמיכות?

ת.          הם גרים באותו גוש, הכוונה בתים צמודים, אחד ליד השני.

ש.          אתה יכול להגיד לי איך האחות הזדהתה בפניך? איך הבנת שזו האחות של פוזי?

ת.          בטח שאני מבין שזו אחותו, אני יודע את זה כי היא גרה באותו בית. לאחר שביהמ"ש מסביר לי את השאלה אני אומר שהיא אמרה שהיא אחותו, לא ביקשתי מסמך מזהה שלה .

ש.          מדובר באדם בוגר?

ת.          לא, אדם צעיר.

ש.          בערך באיזה גיל?

ת.          25-30.

במסגרת החקירה הנגדית הגיש ב"כ הנאשם תצהיר עליו חתם העד, ואשר הוגש במסגרת הדיון בבקשה לפסילת רישיונו של הנאשם עד תום ההליכים (בפ"ת 13677-07-24):  

כאמור לעיל מלכתחילה לא נכלל עובד הדואר בעד מטעם המאשימה, והיא אף הודיעה על אין בכוונתה לזמנו, לפיכך לא היה פסול בכך שהנאשם או מי מטעמו פנו אליו לקבלת תצהיר.

כמו כן הוסיף העד והשיב בחקירה הנגדית:

ש.          אתה זוכר באיזה נסיבות חתמת על התצהיר הזה?

ת.          אחרי שפוזי פנה אלי...

ש.          איזה פוזי?

ת.          זה שנמצא פה באולם. הוא אמר לי שהוא לא קיבל את המסירה.

ש.          ובדקת? אם הוא או מישהו אחר קיבל?

ת.          כי אני לא ראיתי אותו.

ש.          ושהבנת שמסרת לאדם אחר לקחת אחריות והודית שהיתה אחריות במסירה.

ת.          נכון.

ש.          קודם ציינת בפני ביהמ"ש שאישור המסירה שחברי הציג לך הוא לא אישור המסירה שאתה מכיר. תסביר למה הכוונה שאתה אומר שזה לא אישור המסירה.

ת.          אישור המסירה נכתב עם פרטים אחרים ולא מה שהוצג לי ע"י ב"כ המאשימה.

עדי התביעה האחרים, אשר כאמור המסמכים שערכו הוגשו בהסכמה בלא חקירתם, היו השוטרים אשר עצרו את הקטנוע עליו רכב הנאשם לבדיקה מאחר ולוחית הרישוי שעליו נראתה לא תקינה. במהלך עיכובו של הנאשם עלה החשד כי נהג בזמן פסילה ולפיכך נלקח לחקירה בתחנה שם מסר כי לא ידע על הפסילה, כי עורך דינו הודיע לו כי הדיון בתיק הקודם נדחה, והוא לא ידע על גזר הדין.

הנאשם עצמו העיד לפניי:

עצר אותי איזה שוטר תוך כדי משמרת, אני עובד שליח, והוא אומר לי שאין לי רישיון. התקשרתי לעוה"ד היה לי מול השוטר, זה גם מתועד, ועוה"ד אמר לי שהדיון נדחה בכמה חודשים ועדיין יש לי רישיון, אז הבנתי שיש משהו לא בסדר. בחקירה אמרו לי שמישהו מהשפחה שלי קיבל את המכתב שאין לי רישיון. אחרי שהחקירה הסתיימה בדקתי עם כל המשפחה שלי ואף אחד לא קיבל את המכתב אז הבנתי שיש משהו לא בסדר ופניתי לעו"ד גנאים לבדוק את העניין. עוה"ד היה לי הוא חוסין טאהא והוא אמר לי שהדיון נדחה והרישיון בתוקף והכל טוב.

אני פניתי לסאמר. מוחמד גנאים בדק לי מי מסר את המכתב וככה הגענו לסאמר. מהבירור עם סאמר עולה שאני הייתי אמור לקבל את המכתב והוא מסר את המכתב למישהו אחר בכלל.

ובחקירה הנגדית:

ש.          אבל ידעת שהיה דיון בבית משפט.

ת.          ידעתי שהוא נדחה.

ש.          איך ידעת?

ת.          הייתי עם עורך הדין – חוסין טאהא.

ש.          הוא אמר לך שהדיון נדחה?

ת.          הוא אמר לי שהדיון נדחה עוד לפני שעצר אותי השוטר. אני הייתי מודע לכך שיש לי רישיון עד שיגיע מועד הדיון. השוטר לא הסכים לדבר עם עוה"ד בטלפון, אני דיברתי עם עוה"ד ליד השוטר. זה מתועד במצלמת הגוף של השוטר, שוטר בשם  טל.

ש.          מה אמר חוסין טאהא?

ת.          שהדיון נדחה.

ש.          אמרת שהוא לא רצה לדבר איתו?

ת.          השוטר לא רצה לדבר עם עוה"ד, הוא פשוט שמע. אחרי זה השוטר עצמו אמר לי שעדיף לי להחליף עורך דין. אמיתי זה מה שקרה.

לאחר שמיעת העדויות הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב, לאחרונה בחודש יולי.

המאשימה טענה כי על הנאשם היה להביא לעדות את עו"ד טאהא, ומשבחר להימנע מכך יש בכך לשמש סיוע לראיות התביעה. המאשימה סבורה כי הנאשם פעל בעצימת עיניים שיש לראות בה תחליף למודעות בדבר הפסילה, ולחילופין ידע על הפסילה מכוח החזקה שבסעיף 239ב לחסד"פ. מנגד טענה ההגנה כי הוכח שגזר הדין לא נמסר לנאשם, כי לא ניתן לייחס לנאשם ידיעה מכוח עצימת עיניים וכי לא ניתן להסתמך על החזקה שבסעיף 239ב הנ"ל.

כאמור, החלטתי לזכות את הנאשם, ולמעשה אני מקבל את טענות ההגנה בקשר לשאלות שבמחלוקת.

עד התביעה מטעם המאשימה העיד כי המסירה לא בוצעה לאדם הנכון ונתן הסבר סביר לטעות שנפלה אצלו. כלומר, על פי גרסה מטעם המאשימה עצמה, לא בוצעה מסירה של גזר הדין הכולל את פסילת הרישיון לנאשם.

יתרה מכך, העד העיד כי האישור שהציגה המאשימה אינו האישור המקורי, ובמסמך שהוצג לא ניתן לראות את פרטיו המלאים של המקבל לרבות מספר הזהות שלו ואת שמה המלא של "האחות" שקיבלה את דבר הדואר.

המאשימה לא טרחה לפעול להשגתו של האישור המלא מרשות הדואר והסתפקה בהגשת האישור המופיע במערכת נט המשפט, המהווה סוג של "תקציר" של האישור המלא, ואשר הובא לעיל. המאשימה יכולה הייתה להראות כי העד מטעמה אינו מדייק בדבריו וכי המסירה בוצעה כדין לידי קרובת משפחה של הנאשם דנן, אשר מספר הזהות שלו נקוב באישור המסירה, אך לא עשתה כן.

הקושי שבאישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט הקודם צוין עוד בהחלטת כב' השופט לרנר במסגרת בקשת הפסילה עד תום ההליכים, אך למרות זאת, ולמרות שהוגשה בקשה להוספת עד וראייה, לא ראתה המאשימה לנכון לפעול גם בהקשר זה לצורך הצגת אישור המסירה המלא.

אני סבור כי כאשר מראיות המאשימה עולה שהמסירה לא בוצעה לנאשם, די בכך כדי לשמוט את הבסיס תחת האישום בתיק זה, ובנסיבות אלה דומה כי הטענות האחרות עליהן מנסה המאשימה להתבסס אינן יכולות לשכנע ברמה הדרושה בהליך פלילי כדי להביא להרשעה, אולם גם בהתייחס לטענות אלה אומר כי לא מצאתי אותן מבוססות.

מהראיות שהובאו מטעם התביעה עולה כי ההודעה נמסרה במקום אחר ולא בבית הנאשם, לפיכך החזקה שבסעיף 239ב נסתרת מראיות התביעה עצמן שכן כאמור באותה הוראת חוק החזקה חלה "זולת אם הוכיח הנאשם כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה".

במקרה בו עולה מראיות התביעה כי המסירה בוצעה בכתובת לא נכונה, מובן כי מדובר במקרה בו לא קיבל הנאשם הודעה מסיבה שאינה תלויה בו.

אף אינני רואה מקום לקבוע כי הנאשם פעל בעצימת עיניים. הדיון בתיק הקודם אכן נדחה בהחלטת כב' השופטת פרסון לפי בקשת ב"כ הנאשם, עו"ד טאהא, ונערך ביום 2.6.24, מועד בו כאמור לא הייתה התייצבות וניתן גזר הדין. האירוע הרלוונטי לתיק דנן התרחש כחודש ימים לאחר מכן. אין מדובר בפרק זמן ארוך בו מצופה כי נאשם יפעל לברר גורל התיק עד כי ניתן לומר כי משלא עשה כן פעל בעצימת עיניים.

הרשעה בעבירה של נהיגה בפסילה מכוח עצימת עיניים שמורה למקרים בהם ברור שנאשם צריך היה לדעת על הפסילה או להבין כי קיימת סבירות גבוהה שהוטלה עליו פסילה והוא נמנע מלברר את הנושא. כך ראו למשל עפ"ת 49524-06-16 שריף אבו עראר  שם היה הנאשם בקשר על סנגורו לאחר שימוע גזה"ד ועפ"ת 61938-01-17 אודי מלול שם "הניח" הנאשם כי פסילות שהוטלו עליו מחושבות באופן חופף מבלי שבדק את הדברים, ולעומת זאת ע"פ (ת"א) 70398/08 גיל ברדוגו שם זוכה הנאשם בידי בית המשפט המחוזי אשר קיבל את הטענה שהנאשם לא היה בקשר עם בא-כוחו, וגם שם דובר באירוע נהיגה שבא פחות מחודשיים לאחר מועד מתן גזר הדין בו נפסל רישיון הנהיגה.

עוד אציין כי עדות הנאשם עצמו לא נסתרה ואף התחזקה מהראיות שהוגשו. הנאשם העלה באופן מיידי את טענתו כי עו"ד טאהא מסר לו שהדיון בעניינו נדחה, ואף התקשר לעורך הדין טלפונית במעמד עיכובו בידי השוטרים. התנהגות זו מצביעה לכאורה כי פעל בתום לב, והאמין כי עו"ד טאהא יאשר את דבריו, והדבר פועל לדעתי לטובתו.

בנסיבות התיק אינני רואה לנכון לקבוע כי הימנעות מזימונו של עו"ד טאהא לעדות פועלת כנגד הנאשם. המאשימה עצמה ביקשה להסתמך על "אישור צפייה" במשרד עו"ד טאהא לשם הוכחת הידיעה, בקשה שנדחתה על ידי כאמור, בין השאר מאחר שעו"ד טאהא לא נחקר ולא מסר גרסה מראש. בנסיבות אלה יש לראות את שני הצדדים כמי שנמנעו מזימונו של העד.

אולם גם אם אקבע שאי הבאת עו"ד טאהא כעד הגנה "מחזקת" את עדויות התביעה, הרי בוודאי אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להביא להרשעה, מקום שהראיות האחרות אינן עומדות בנטל הנדרש להוכחת ידיעת הנאשם את דבר הפסילה, אפילו לא לכאורה. 

אשר על כן מצאתי כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את דבר ידיעתו של הנאשם את דבר פסילת רישיונו ברף הדרוש במשפט הפלילי, ולפיכך אני מזכה אותו מהמיוחס לו.

מאחר שהחלטתי לזכות את הנאשם, ולאור העבודה שסיכומי ההגנה הוגשו במהלך פגרת הקיץ, לא ראיתי מקום לקביעת דיון וההחלטה ניתנה שלא בנוכחות בעלי הדין.

יש להמציא את הכרעת הדין לב"כ הצדדים בצירוף אישור מסירה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים מהמצאת ההחלטה.

ניתנה היום, ל' אב תשפ"ו, 13 אוגוסט 2026.