תתע"א 1150-09-14 מדינת ישראל נ' מסרי

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בשתי עבירות של נהיגה בלא רישיון נהיגה, ועבירה נלווית של נהיגה ברכב בלא ביטוח.

ביום 26.8.14 נמצא הנאשם נוהג ברכב מסחרי מסוג פורד בנחף. בגין עבירה זו הוגש כתב האישום דנן. בדיון מיום 23.6.15 הודה הנאשם בעבירה וביקש לצרף אישום נוסף של נהיגה בלא רשיון, הפעם עבירה מיום 16.5.15 שאז נמצא הנאשם נוהג ברכב מסוג יונדאי ביציאה מכפר נחף לכביש הראשי. בגין עבירה זו הוגש כתב אישום בתיק 5490-06-15 ואישום זה צורף כאמור לתיק דנן.

מתברר כי לא רק שהנאשם נהג ברכב למרות שאין ברשותו רשיון נהיגה והמשיך ועשה זאת גם לאחר שהוגש נגדו כתב האישום דנן, אלא שלחובתו אף שתי הרשעות קודמות בגין עבירה זו של נהיגה בלא רשיון נהיגה!

לאור האמור לעיל ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל שלא בעבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה, קנס ועונשים נלווים.

הסניגור ביקש להסתפק בעונש מקל וסיפר כי הנאשם אמנם רכש רכב לצרכי עבודה, אך לא נהג בו באופן קבוע וכי הוא מתכוון "לעלות על דרך המלך".

אינני יכול לקבל כי מי שאינו מורשה בנהיגה ולא הוכשר לכך נוטל לעצמו את החירות לנהוג ברכב, פעולה שכרוכה בסיכון ומצריכה מיומנות. חומרת העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה ברכב על ידי אנשים שהינם בלתי מורשים, זאת בנוסף להיות עבירה זו לצערי נפוצה, מחייבים להעדיף את האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים מעל פני האינטרס האישי של הנאשם, וזאת כפי שהקבע בשורה ארוכה של פסק דין וראו לדוגמא עפ"ת 37490-07-12 נסר נסראללה נ' מדינת ישראל, עפת (מרכז) 31341-06-13‏ ‏ חאג יחיא מוחמד נ' מדינת ישראל, ועפת (מרכז) 17539-07-12 סולמן אבו דחל נ' מדינת ישראל שם נקבע כי "די בנהיגה ראשונה על רכב של בלתי מורשה כדי להצדיק עונש כואב ומכביד. עונש מסוג זה יהווה הרתעה שלא תבוצע נהיגה נוספת על ידי אותו נהג בלתי מורשה וכן לבלתי מורשים אחרים בכח".

ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג של אדם ינוע העונש הראוי במתחם שבין מאסר שכולו מותנה למאסר שחלקו יהיה בפועל, לתקופה קצרה, אותה ניתן לרצות בעבודות שירות. במקרה דנן אין מדובר בעבירה ראשונה, ואף לא עבירה שנייה. המדובר בשתי עבירות מס' 3 ו – 4 של הנאשם, והוא כבר ריצה עונש בעבודות שירות בגין העבירות הקודמות, אולם הדבר לא גרם לו לתקן את דרכיו.

מי שנוהג בלא רשיון נהיגה אינו כן מחמת רשלנות או בהיסח הדעת, אלא מתוך כוונה של ממש. מי שנוהג כך, חוזר על מעשיו ואף מגדיל ועושה זאת תוך כדי שעניינו תלוי בפני בית המשפט וממתין לבירור, מעיד על עצמו שאין עליו אימת הדין, ואינני רואה מנוס מגזירת עונש מוחשי, שיש לקוות כי יבהיר לנאשם את הפסול שבמעשיו.