תת"ע 9655-12-15 מדינת ישראל נ' אלעביד אחמד

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפט אליו זומן בזימון "ידני" אותו קיבל משוטר.

צודק ב"כ המבקש כי הכללים או המבחנים לבקשה מסוג זה נקבעו בפרשת סוראיה איטליא אשר צוטטה בבקשה.

הכרזת המדינה לפיה עומדת היא לעתור לעונש מאסר אם וכאשר יורשע הנאשם, אינה רלוונטית לסיטואציה בה הנאשם בחר שלא להתייצב למשפטו.

מכח החוק מנועה המדינה (ככל שמבקשת היא לשפוט אדם בהעדרו) מלטעון לרכיב מאסר במסגרת הענישה הצפויה, ולכן אין כל נפקות למינוי סנגור למי שבחר שלא להתייצב והמדינה עותרת לסיום ההליך בהעדרו.

ניסיון ההגנה "לייצר" סוג של עיוות דין אשר נגרם מאי מינוי סנגור בנסיבות בהן המדינה החליטה שלא לעתור לעונש מאסר, ניסיון מלאכותי הוא בעיני.

משלא עתרה המדינה לרכיב של מאסר, לא היה נתון הנאשם בשום שלב בסכנה של ענישה מסוג זה ולכן גם לא הייתה כל הצדקה למנות לו סנגור בשום שלב של ההליך.

המבקש לא הציג כל נימוק המצדיק את אי התייצבותו לדיון.

לא הוכח בכל דרך כי היה מורשה לנהיגה ביום האירוע ולכן לא נגרם כל עיוות דין מעצם ההרשעה.

לא מצאתי כל עיוות דין ביחס לענישה אשר נגזרה בסופו של יום אם אבחן אותה אל מול מתחם הענישה הנוהג (ביחס לעבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה, בנסיבות של נהג בלתי מורשה לנהיגה, נקבע על ידי בית המשפט המחוז (באר-שבע) בעפ"ת 22585-11-12 אליעזר אושורוב נגד מדינת ישראל: "לטעמי, וגם על פי פסיקה מקבילה בה עיינתי, מתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אינו מתחיל ממאסר בפועל, אלא הוא נע בין מאסר מותנה ובין מאסר בפועל למשך מספר חודשים ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה" ), ולכן דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת המדינה (שלא הוגשה יחד עם הבקשה).