מדינת ישראל נ' אילן יעקבי

לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו, מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו כי ביום 01/03/2016 בשעה 12:06 בכביש 20 ליד רח' ארלוזורוב בתל-אביב, נהג ברכב כשהשתמש בטלפון הנייד שלא באמצעות הדיבורית.

ביום 27/11/2016 כפר הנאשם במיוחס לו והתיק נקבע לשמיעת הוכחות.

פרשת התביעה:

מטעם המאשימה העיד עד תביעה 1 – רס"ב בליץ אילן אשר הגיש בחקירתו הראשית, את הדו"ח אשר נרשם כנגד הנאשם על ידו, כמי אשר ראה את ביצוע העבירה – ת/1.

בחקירתו הנגדית העיד, כי רשם את הדו"ח בזמן אמת, כמו כן, לשאלה האם נסע אחרי רכב הנאשם או לצדו, תוך הפניית הסנגורית למילה "אחריו" אשר נרשמה מלכתחילה בת/1 על ידי העד ונמחקה, טען כי מדובר ב"פליטת קולמוס" (עמ' 3 שורות 8 עד 11), וכן הוסיף כי תוך כדי כתיבת הדו"ח הבין כי מה שנרשם על ידו לא עונה לעובדות שהיו ולכן תיקן זאת באופן מידי ולא בסיום כתיבת הדו"ח.

אומר שלא ציין את סוג המכשיר מחוסר הבנה שלו בדגמי המכשירים.

עוד מוסיף ואומר, לעניין זה כי איננו נוהג לחטט לאנשים ברכושם הפרטי ודי היה שראה כי מדובר בפלאפון גם לאחר שעצר את הנאשם וניגש אליו.

העד מתאר, כי ראה את ביצוע העבירה באופן שראה את הנאשם אוחז בטלפון בידו הימנית, כ- 5 סנטימטרים מפיו, בצורה של דיבור למכשיר (עמ' 3 שורות 5-16). בנקודה זו הדגיש העד כי צד ימין היה הצד שפנה אליו ועל כן ראה את ביצוע העבירה באופן ברור.

עוד מתאר כי ידו השמאלית של הנאשם אחזה בהגה.