תת"ע 9570-11-11 מדינת ישראל נ' כרמל

מן הראוי להסביר את ההליכים עד כאן בהחלטתי.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). המבקש טוען בבקשה שהוגשה ע"י ב"כ עו"ד יהושע לוי כי בכביש בו נתפס נוהג הועלתה המהירות המותרת מ- 100 קמ"ש ל- 110 קמ"ש. שינוי ההופך את העבירה לעבירת ברירת קנס.

נציין כי לשינוי המהירות במקום הנטען קיימת השלכה רבה שכן תלויה ועומדת כנגד המבקש פסילה על תנאי של ארבעה חודשים.

בקצרה המשיבה בסיכומיה שהוגשו לבית המשפט ביום 19.10.2014 טענה כי הצבה של תמרור במקום מסוים או שינוי כלשהו בו, אינה מהווה תקנה בת פועל תחיקתי אלא נורמה בלבד, ועל כן אין להקל עם המבקש. ב"כ המשיבה הפנה בעניין זה לקובץ של פסקי דין.

מנגד, ב"כ המבקש טען בסיכומים שהוגשו על ידו לבית המשפט ביום 21.09.2014 כי יש לראות בשינוי בתמרור כנורמה משפטית מחייבת ועל כן יש להחיל על המשיב את ההוראה המקלה עמו, בהתאם לסעיף 5 לחוק העונשין. קרי, החלת ההוראה המקלה, הופכת את העבירה לעבירת ברירת קנס.

בהחלטה שניתנה על ידי ביום 09.11.14, עסקתי בהרחבה בשאלה המשפטית האם יש לראות בשינוי כלשהו בתמרור פלוני במקום ביצוע העבירה, כתקנה בת פועל תחיקתי? לאחר שבחנו וסקרנו את עמדת הפסיקה, קבענו כי שינוי בתמרור גרידא אינו מהווה תקנה בת פעל תחיקתי או נורמה משפטית מחייבת אלא תנאי עובדתי בלבד. וזאת מהטעם שהשינוי בתמרור אינו עומד בתנאים המצטברים ההופכים אותו להוראה בת פועל תחיקתית כפי שנקבעו בע"פ 213/56 היועץ המשפטי נ' אלכסנדורביץ, פ"די, כרך יא' (להלן: "פס"ד אלכסנדורביץ'").

במהלך הקראת ההחלטה לצדדים ביום 30.11.14, ביקש ב"כ המבקש להוסיף טענות בכתב בטענה שנפלה שגגה בהחלטת ביהמ"ש. אי לכך, סוכם כי הצדדים יגישו בכתב את ההשלמות לטיעוניהם

בכתב תוך שבוע ימים ולאחר מכן תינתן החלטה בבקשה.

ב"כ המבקש עו"ד לוי הגיש את טיעוניו לביהמ"ש וביום 30.11.14. בטיעוניו בקצרה טען כי מאחר שעסקינן בשינוי במהירות שנעשה במהלך תיקון תקנה 54 לתקנות התעבורה ע"י שר התחבורה, הרי שיש לראות בשינוי התקנה כהוראה בת פועל תחיקתי (תיקון מס' 4 שפורסם בקובץ התקנות 7367 מיום 10.04.14 (להלן: "תיקון מס' 4") )