תת"ע 9051-03-11 מדינת ישראל נ' אטרש

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה בכך שנהג רכב במהירות של 188 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת המכסימאלית היא 90 קמ"ש.

המדובר באירוע אשר התרחש לפני כ-5 שנים עת יוחסה במקור לנאשם נהיגה במהירות של 208 קמ"ש, ולאחר שנוהלו הוכחות הורשע הנאשם ונקבע כי הוכחה מהירות של 123 קמ"ש בלבד מצדו.

בערעור אשר הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי, השאיר בית המשפט המחוזי על כנה את הרשעת הנאשם אך קבע כי המדינה הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר מהירות של 188 קמ"ש בה נע הנאשם עת נהג ברכב בכביש בו המהירות המכסימאלית היא 90 קמ"ש.

בסופו של יום, המדובר בחריגה של 98 קמ"ש מרף המהירות המותר במקום בו נהג.

תיקו של הנאשם הוחזר לדיון בבית משפט השלום לצורך שמיעת הטיעונים לעונש מחדש.

הצדדים טענו לעונש ביום 20.12.15 תוך שהמדינה עתרה בטיעוניה לענישה הכוללת מאסר בפועל, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לשנים, מאסר מותנה, פסילה מותנית, קנס וחתימה על התחייבות כספית.

בבסיס עמדת התביעה העובדה כי המדובר בחריגה ניכרת מרף המהירות המותר (מה שיצר לשיטת התביעה יסוד נפשי של פזיזות הנובעת מההנחה כי התנהגות זו אינה יכולה להיות בהיסח דעת והמדובר בכוונה של ממש).

בנוסף, הפנתה המדינה לעברו התעבורתי החריג לחומרא של הנאשם אשר אוחז ברישיון נהיגה משנת 1988 ולחובתו 82 הרשעות קודמות.

את עמדתה העונשית תמכה המדינה בין היתר בפסיקה של בית המשפט העליון תוך שציינה כי במהירות של 195 קמ"ש במקום 90 אישר בית המשפט העליון 4 חודשי מאסר בפועל לצד 6 שנות פסילה כענישה מידתית.

ב"כ הנאשם הדגיש כי עברו התעבורתי של הנאשם צריך להיבחן לאור העובדה כי המדובר בנהג ותיק הנוהג משנת 1988 ולא תלוי כנגדו כל תנאי בר הפעלה.

ביחס לפסיקה לה הפנתה המדינה, ביקש הסנגור להבהיר כי שם המדובר היה במהירות גבוהות משמעותית אשר חצו את קו ה- 200 קמ"ש וזאת כאשר בפרשת אבו קוידר, הנאשם היה נהג חדש אשר צבר לחובתו 17 הרשעות קודמות.