מדינת ישראל נ' ק'

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של נהיגת רכב במצב של שכרות (543 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף במקום רף מכסימאלי מותר של 240 מ"ג).

לאחר שהודה הנאשם במיוחס לו, הוא נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו ונשלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים.

תסקיר מפורט ורלוונטי התקבל ביום 4.1.22 וביום 6.1.22 טענו הצדדים בפני לעונש.

ב"כ המדינה הפנתה בטיעוניה לעברו התעבורתי של הנאשם הכולל 5 הרשעות קודמות משנת 2013, כאשר שתיים מהן עבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

כתוצאה מהרשעתו האחרונה (משנת 2019) לחובת הנאשם מאסר מונה בר הפעלה, ובנסיבות אלה, מבקשת המדינה להורות על הפעלת המאסר המותנה תוך גזירת עונש של מאסר בפועל.

בנוסף, מבקשת המדינה כי רישיון הנהיגה של הנאשם ייפסל לתקופה שלא תפחת מ- 40 חודשים זאת כדי לתת ביטוי לעובדה כי המדובר בעבריין תנועה רצדיוויסט ככל שהדבר קשור לנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

ב"כ הנאשם סקר בפני בית המשפט את משפחתו הנורמטיבית לחלוטין של נאשם זה, ואת השינוי המהותי שעבר בחייו בשנה האחרונה.

הוסבר לבית המשפט כי נאשם זה עבר מסלול שיקומי ממשי עם שירות המבחן כתוצאה מתיק אחר עליו נשפט, הוא התחתן, שינה לחלוטין את החברה השלילית איתה נוהג היה להיפגש, נמנע לחלוטין מצריכה של סמים או אלכוהול, מכבד את החלטת בית המשפט שלא לנהוג כל זמן שהוא פסול, ולמעשה עבר ועובר תהליך שיקומי ממשי.

כתמיכה לטיעוניו, הפנה ב"כ הנאשם את בית המשפט להמלצות ולתוכן תסקיר שירות המבחן למבוגרים שמדבר בעד עצמו (אתייחס לנושא זה בהרחבה בהמשך גזר הדין).

לשיטת ב"כ הנאשם יש הצדקה מלאה משיקולי שיקום להורות על הארכת המאסר המותנה, ולהסתפק בתקופת פסילה מתונה בפועל של רישיון הנהיגה.