מדינת ישראל נ' נסימי

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 29.5.18 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה מיום 16.8.17 של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ונגזר עליו קנס בסך 1,100 ₪.

3.המבקש טען כי מעולם לא קיבל זימון לדיון. טען כי הגיש בקשה להישפט על מנת לטעון טענותיו לגבי העבירה המיוחסת לו ולהוכיח חפותו ולכן לא יעלה על הדעת שלא יתייצב לדיון. טען כי ביום 22.6.18 קיבל להפתעתו את גזר הדין וזאת בדואר רגיל ולא בדואר רשום. לאור האמור ביקש לבטל את פסק הדין ולקבל יומו בבית המשפט.

4.המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

5.לאחר ששקלתי טענות המבקש החלטתי לדחות הבקשה.

6.על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה. המבקש אף ציין כי קיבל לכתובת ביתו את גזר הדין, בדואר רגיל, ללא כל קושי.

8.מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.