תת"ע 7617-03-12 מדינת ישראל נ' שכטר

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, קרי נהיגה בשכרות, אי ציות להוראת שוטר וחציית קו הפרדה רצוף, וזאת לאחר שהגעתי למסקנה, כי המאשימה לא הרימה את הנטל להוכיח את האשמה המיוחסת לנאשם מעבר לכל ספק סביר.

השאלה שלפנינו:

השאלה הדרושה הכרעה היא האם ניתן לייחס לנאשם סירוב לבדיקת שכרות על ידי הכשלת בדיקת הינשוף. לאמור, האם הסיבה שבגינה לא הצליח הנאשם לספק תוצאה תקינה במכשיר הינשוף מקורה בסיבה מוצדקת או שמא מדובר בהכשלה מכוונת העולה כדי סירוב.

באם הנאשם מצליח להוכיח מהי הסיבה שבגינה אינו מצליח לנשוף אל תוך המכשיר כמות מספקת של אוויר נשוף, שיש בה כדי להפיק תוצאה תקינה של הבדיקה, הדבר עלול להוביל למסקנה שאין מדובר בהכשלה מכוונת העולה כדי סירוב ובכך לא ניתן לראות בו "שיכור" מכח הסירוב.

האשמה ומהלך הדיון:

על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 10.03.12 בשעה 00:26, נהג הנאשם ברכב ונסע ברחוב הלל בירושלים מכיוון כללי רחוב קינג גורג לכיוון כללי ממילא.

הנאשם נעצר לבדיקה שגרתית, באופן אקראי, במהלכה בוצעה לו בדיקה באמצעות נשיפון לפיה התקבלה אינדיקציה כי הוא שיכור. משכך, התבקש הנאשם לבצע בדיקת שכרות באמצעות מכשיר הינשוף. הנאשם ביצע מספר נשיפות למכשיר הינשוף, אך מאחר ולא היה רצף של שתי בדיקות נשיפה תקינות לא התקבלה תוצאה המעידה על מידת שכרותו של הנאשם.

אין מחלוקת, כי הנאשם הביע הסכמתו לבצע בדיקת דם וזאת לאחר שהבין כי הוא עלול להיות מואשם בעבירת נהיגה בשכרות מכוח סירוב. אין גם מחלוקת, כי השוטרים סרבו לבצע לו בדיקת דם וזאת מאחר ובקשתו של הנאשם הייתה לאחר ששוחרר מהשגחתם.

בסיומו של האירוע, השוטרים נטלו את רישיון הנהיגה של הנאשם ומסרו לו זימון לקצין משטרה לצורך החלטה על פסילה מינהלית. על פי האישור, הותר לנאשם לשוב ולנהוג "לאחר שיתפכח", וזאת עד ליום 11.03.12 בשעה 11:00 קרי; עד למועד השימוע שנקבע יום למחרת האירוע.

בהתאם לכתב האישום, הנאשם שוחרר בשעה 01:55. אולם, בסמוך לשעה 02:04 הבחינה השוטרת ברכבו של הנאשם יוצא מחניית מלון ממילא כאשר הנאשם נוהג ברכבו בלי הנוסעים שהיו עימו קודם לכן. משהבחין הנאשם בניידת, ביצע פניה שמאלה בניגוד לקו הפרדה רצוף ועזב את המקום בנסיעה רצופה.