תת"ע 7343-05-14 מדינת ישראל נ' חסן ג'מאל

בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה מיום 17.9.13, של נהיגה במהירות 166 קמ"ש, בדרך בה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש בלבד. כתב האישום מבוסס על צילום שנערך באמצעות מכשיר אכיפה מסוג מולטנובה.

הסנגור העלה טענות כנגד חומר הראיות שבידי המאשימה וטען לביטול כתב האישום. עיקר טענתו של הסנגור מתבססת על העבודה שתע"צ פיתוח התמונה נחתמה רק ביום 15.7.15, דהיינו רק קרוב לשנתיים לאחר מועד העבירה, ויותר משנה לאחר הגשת כתב האישום.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אינני מקבל את טענת הסנגור. מובן כי על המאשימה להחזיק במועד הגשת כתב האישום בראיות הרלוונטיות (ע"פ 3583/94 גיל לעדן נ' מדינת ישראל). עם זאת, הראיות צריכות להיות כאלה המספיקות להשגת הרשעה במקרה רגיל, ואין אפשרות להיערך מראש לכל טענה ולהצטייד בכל ראיה. מכאן כי ככל שאין חולק שהמאשימה חייבת להחזיק בתמונה שהופקה מהמצלמה ואשר עליה מתבסס האישום, לא מובן הדבר כי בכל מקרה עליה להצטייד ביתר הראיות הכוללות במקרה זה את תע"צ המפעיל ותע"צ הפיתוח. ראו החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין למנוב 47572-08-11, שם נקבע (בהקשר של בדיקת שכרות) כי בהעדר טענה קונקרטית אין צורך להגיש בכל תיק את כל מסמכי התקינות.

לפיכך, סבורני כי בטרם הועלתה דרישה ספציפית לקבלת המסמך או טענה בדבר אי תקינות, לא הייתה על המאשימה חובה להצטייד במסמך מראש בטרם הדיון.

עיינתי במסמכים שאינני מקבל עמדת הסנגור כי קיים בהם ליקוי. הסנגור הפנה להחלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים, אולם סבורני כי הליקוי המוזכר שם אינו קיים במקרה דנן ונוסח התעודה עונה על דרישות החוק.

אכן, הפקת המסמך באיחור ניכר מעוררת קושי, אולם סבורני כי מדובר בטענה של משקל ולא של קבילות. דהיינו, הגם שהפקת התע"צ באיחור אינה פוסלת אותה, היא מעוררת שאלה בדבר הדרך בה יכולה היא להעיד על תקינות ההליך שבוצע זמן רב קודם לכן. לעניין זה פתוחה בפני הסנגור הדרך לחקור את עורך התע"צ ולבחון כיצד יכולה התע"צ המאוחרת להעיד על התקינות ביום הקובע.

מהאמור לעיל עולה כי הבקשה לביטול האישום נדחית.

התיק נקבע לתזכורת במעמד הצדדים ליום 28.2 בשעה 10. יש לזמן את הנאשם באמצעות הסנגור.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ו, 31 דצמבר 2015.