תת"ע 7329-09-14 מדינת ישראל נ' טארק

הנאשם הורשע בהתאם להואתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

התביעה טוענת למתחם ענישה הנע בין 15 ימי מאסר ל-18 חודשים, ומבקשת להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח בנוסף, לעונש פסילה, פסילה מותנית, מאסר מותנה וקנס.

מנגד, מציין הסנגור כי הנאשם בחור צעיר, נעדר עבר פלילי, ובינתיים השלים לימודיו וקיבל רישיון נהיגה. בנסיבות הענין, מבקש הסנגור להסתפק בעונש מאסר מותנה.

מתחם הענישה ההולם

על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, ובתוך כך להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

עבירת הנהיגה ללא רישיון נהיגה בה הורשע הנאשם היא מהחמורות שבפקודת התעבורה.

נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף מהווה פגיעה בערך החברתי של בטחון הציבור, החובה לציית לחוק ובאינטרס הציבורי שהרשאה לנהוג על רכב תינתן על ידי גורמים מקצועיים שיבחנו כישוריו והתאמתו של אדם לנהוג ברכב.

במקרה שבפני הפגיעה בערך המוגן גבוהה משלא הוציא הנאשם רישיון מעולם ונהיגתו מסכנת את עצמו ואת הרבים.

ברע"פ 3149/11 בראנסי ראסם נ' מדינת ישראל כינה בית המשפט נהיגתו של נהג בלתי מורשה כ"איום נע" על הכביש בציינו כי יש להטיל ענישה ממשית אשר תהווה הרתעה ותמנע עבריינים פוטנציאליים לנהוג ללא רישיון.

בעפ"ת 37090-05-10 אימן עודה נ' מדינת ישראל, נאמרו הדברים הבאים ביחס לחומרת העבירה ולסיכון הטמון בה:

"אין להקל ראש בסיכון הנובע מהעבירה של נהיגה ללא רשיון. אדם הנוהג מבלי שיש בידיו רישיון נהיגה כלל, לעתים רבות אינו בקיא בחוקי התנועה ובאופן הפעלת הרכב. בכל אלה יש כדי להוות סיכון ממשי ומיידי לכלל הציבור בכביש – נהגים אחרים, הולכי רגל ואף המערער עצמו"

בחינת הענישה הנוהגת מעלה כי בעבירה ראשונה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, מדיניות הענישה הינה הטלת עונש מאסר בפועל, לעיתים, לריצוי בדרך עבודות שירות (ע"פ (י-ם) 8392/04 עליאן נ' מדינת ישראל, ע"פ (י-ם) 2748/08 שוויקי נ' מדינת ישראל). עם זאת,  במקרים מסויימים, סטה בית משפט ממדיניות זו והסתפק בהטלת מאסר מותנה ראה למשל: תת"ע (י-ם) 18780/08 מדינת ישראל נ' יהושע ברטלט (1.7.10), עפ"ת (י-ם) 22853-06-12 מדינת ישראל נ' עזרא בנימיני (1.7.12), עפ"ת (י-ם) 52021-04-13 מדינת ישראל נ' עבאסי (11.6.13).