תת"ע 7250-04-16 מדינת ישראל נ' גיל שרון

המבקשת עומדת לדין בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. לאחר שההזמנה שנשלחה אליה חזרה בציון "לא נדרש" והמבקשת לא התייצבה לדיון בעניינה היא נשפטה בהיעדרה. כעת היא טוענת כי יש לבטל את פסק הדין. לטענתה היא נוהגת לקבל דברי דואר הנשלחים אליה ואת ההזמנה לדיון היא לא קיבלה. עוד היא טוענת כי ברשותה שני כלי רכב לשימושה ושימוש משפחתה ומן הפרוטוקול לא ברור באיזה רכב בוצעה העבירה, מתי בוצעה ומי ביצע אותה. התביעה טוענת כי עקרונית דין הבקשה להידחות אך מותירה את העניין לשיקול דעת.

דיון

לצורך ביטול פסק דין נדרש מבקש הביטול להצביע על הסבר סביר לאי התייצבותו לדיון או על כך שאי ביטול פסק הדין יגרום לעיוות דינו. המבקשת טענה במקרה זה כי היא לא קיבלה את ההזמנה וכי הוא נוהגת לקבל דברי דואר הנשלחים אליה. טענה זו אינה יכולה להסביר מדוע לא דרשה המבקשת – ולכן גם לא קיבלה – את דבר הדואר. עם זאת, רווח והצלה עומדים למבקשת ממקום אחר: פקיד הדואר אינו מציין על גבי אישור המסירה כי ביקר בביתה של המבקשת ובהיעדרה הותיר לה הודעה המזמינה אותה לסור לסניף הדואר על מנת לקבל את דבר הדואר. נוכח פגם זה ניתן לקבל בייתר קלות את טענת המבקשת כי לא קיבלה את דבר הדואר. אשר לטענה בדבר גרימת עיוות דין: בהזמנה לדין מצוין מספר הרכב המצוי בבעלותה של המבקשת. על פי סעיף 27ב לפקודת התעבורה מוחזקת המבקשת כמי שעבירה את העבירה ברכב הרשום בבעלותה אלא אם הוכיחה כי אדם אחר עבר את העבירה. לעת עתה לא הובא בדל של ראיה בעניין ומכאן שלא הוכח כי שפיטת המבקשת בהיעדרה הסבה לה עיוות דין. עם זאת, נוכח מסקנתי בדבר מתן הסבר סביר לאי התייצבות המבקשת אני מקבל את הבקשה ומבטל את פסק הדין. אני קובע את התיק להקראה ליום 14.5.17 שעה 08.30.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ז, 30 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.