תת"ע 7156-08-14 מדינת ישראל נ' קבועה

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.

רמת האלכוהול אשר נמדדה בגופו של הנאשם עת נהג ברכב עמדה על 705 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

מתחם הענישה הנוהג ביחס לעבירה שביצע הנאשם מתחיל בשנתיים של פסילת רישיון הנהיגה בפועל (רף ענישת המינימום ותו קבע המחוקק) ומגיע עד לארבע שנות פסילה בפועל של רישיון הנהיגה.

ביחס לרכיב המאסר הרי שעבירה זו מתחילה ברף ענישה של מאסר מותנה כאשר מתחם הענישה בחלקו הגבוה מגיע עד לשישה חודשי מאסר בפועל.

ב"כ המדינה עתר לענישה הכוללת מאסר בפועל לצד פסילת רישיון העולה על ארבע שנים.

עמדתה העונשית של המדינה נובעת משני פרמטרים מרכזיים אשר יוצרים לשיטתה תנאים המצדיקים החמרה בענישה:

• נסיבות המקרה אשר כוללות אצל הנהג רמת אלכוהול חריגה של 705 מיקרוגרם אלכוהול (רף אשר בהכרח מייצר סיכון רב למשתמשי הדרך).

• עבר תעבורתי הכולל עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול (מיום 19.4.08) ונהיגה במצב שכרות (מיום 12.8.11).

  מאחר וכנגד הנאשם תלוי גם מאסר מותנה בר הפעלה, עתרה המדינה לענישה מחמירה במיוחד בפרשה זו.

  ב"כ הנאשם סבר כי אין הצדקה לענישה החורגת מחלקו הנמוך של מתחם הענישה הנוהג.

  לשיטתו המדובר באירוע שני של נהיגה במצב שכרות כאשר רף האלכוהול באירוע הראשון היה גבולי.

  לעובדה כי באירוע הראשון יוחסה עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול תחת נהיגה במצב שכרות, יש השפעה רבה לקולא בהתאם לעמדת ההגנה.

  עוד הדגישה ההגנה את מצבו האישי המורכב של הנאשם, אב לשבעה ילדים, מפרנס יחיד העובד לפרנסת משפחתו כנהג של דחפור עפר (מסוג D-9).