תת"ע 6720-01-16 מדינת ישראל נ' ז'ברק זויה

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות ופיצויים לטובת המבקשת.

ב"כ המבקשת מנמק בקשתו בכך, שהוגש כנגד המבקשת כתב אישום מיותר ובכך שבשל אופן התנהלות המשיבה בתיק, נאלצה המבקשת לשכור שירותיו של עורך דין.

רקע:

הרכב שבבעלות המבקשת צולם מבצע עבירות מהירות ביום 23.12.15 (146 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת הינה 70 קמ"ש).

בסמוך לאחר מכן, נשלחה למבקשת הזמנה לדין, אשר נתקבלה אצלה ביום 5.1.16.

מיד עם קבלת ההזמנה לדין, ביום 6.1.16 הזדרזה המבקשת ושלחה למשטרת ישראל, בדואר רשום, בקשה לביטול ההזמנה לדין. בבקשתה ציינה כי רכבה נגנב ביום 21.12.15. לבקשה צורפו מסמכים מתאימים, לרבות תלונה שהוגשה על ידה למשטרת ישראל בדבר הגניבה, עוד ביום 22.12.15, יממה לפני שרכבה צולם מבצע את העבירה.

על פי אישור המסירה שצירף ב"כ המבקשת, מכתבה של המבקשת התקבל במשטרת ישראל ביום 18.1.16

3 ימים לאחר קבלת הפניה, ביום 21.1.16 חתמה התובעת על כתב האישום, וביום 22.1.16 הוגש כתב האישום לבית המשפט.

מתגובת המשיבה עולה, כי לכאורה רק ביום 24.1.16 נקלטה הפניה במחשבי המשטרה (על אף שנמסרה למשטרה ביום 18.1.16).

ביום 1.2.16 שכרה המבקשת את שירותי בא כוחה.

ביום 10.2.16 נפגש ב"כ המבקשת עם ראש שלוחת התביעות ושטח טענותיו בפניה. ב"כ המשיבה הודיעה לב"כ המבקשת, כי בטרם מחיקת האישום תעשה המשיבה ניסיון לברר את עניין גניבת הרכב - הנושא יועבר לחקירות על מנת לנסות לברר מי הנהג בפועל עקב גניבת הרכב.

ביום 29.3.16, התקיים דיון ראשון בבית המשפט, אליו התייצבו ב"כ הצדדים.

ב"כ המבקשת ביקש לבטל את האישום, הסביר כי רכבה של המבקשת נגנב והעבירה בוצעה על ידי הגנב. חזר על כך שמסר את כל המסמכים למשיבה וכי המבקשת נאלצה לשכור את שירותיו, לאחר שנדחתה על ידי המשטרה ובכך נגרם לה נזק כלכלי ועגמת נפש.

ב"כ המשיבה ביקשה לקבוע את התיק לתזכורת במעמד התביעה בלבד.

ביום 12.4.16, עוד בטרם מועד התזכורת, הודיעה המשיבה על ביטול האישום, ובהתאם, ביום 13.4.16 בוטל האישום.

טיעוני הצדדים