תת"ע 6691-08-15 מדינת ישראל נ' כלב מירב

מונחת בקשת המבקשת לקבל פרטי "אירוע נוסף" שבו היה עסוק השוטר, רושם הדוחות, במהלך האירוע נשוא הדיון כאן.

עיינתי בחומר החקירה. בדו"ח פעולה המתאר את סדר פעולותיו של השוטר במהלך בדיקת השכרות לנאשמת, כאן הוא רשם בין השאר כך:

"התפנתי לבדוק נהג נוסף תוך שמירת קשר עין עם הנהגת שהייתה ממולי".

בהמשך לרישום זה, מבקשת ההגנה לקבל את החומר שנרשם בעניינו של הנהג האחר והנוסף.

זאת לדעת, לרישום דרכי הפעולה, הזמנים, דרך הפעלת מכשיר הינשוף למול הנהג הנושף, כל אלה מהווים פרק חשוב לבדיקת ביצוע הבדיקות בכללותן באופן תקין. מרישום השוטר על פניו ניתן לכאורה להסיק כי הוא פעל למול שני נהגים שונים בעת ובעונה אחת. מכאן שהבקשה לקבל את החומר המתייחס לנהג האחר לטעמי אינה מופרכת על פניה.

המבחן לבדיקת החומר הנוסף אותו מבקשת ההגנה הוא מבחן השכל הישר.

ולעניין זה ראה 92587/04 צרנוי ואח' נ' מ"י:

"הרבה קולמוסים נשברו בניסיון להגדיר "חומר חקירה" מהו ולתחום את תחומיו. סוף דבר הוא, שההגדרה קשה ואולי בלתי אפשרית (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124,129)... לכל היותר ניתן להצביע על כמה "אפיונים" העשויים לשייך או למנוע את השיוך של חומר מסוים ל"חומר חקירה" ("רלוונטיות קרובה" או "רחוקה ושולית", "חומר שנאסף בחקירה", "חומר המצוי בפריפריה של כתב האישום" ועוד). כשלעצמי שמתי את לבי להנחיה שקביעת "חומר חקירה" צריכה להיות מודרכת "על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה..".

לצד זכותו של הנאשם לקבל החומר שיכול לעזור לו ועומד במבחן הרלוונטיות של הנגיעה לאישום הספציפי, עומדת זכותם של נאשמים אחרים לפרטיות. לעניין זה ראה 2064-05-13 בר אלי נ' מ"י.