אבו רומי מחמוד נ' מדינת ישראל

הובאה בפני בקשה לביטול פסק הדין, בו נדון המבקש בהעדרו, ביום 14.6.17.

בהתאם להזמנה לדין וכתב האישום, ביום 3.12.16, נהג המבקש את רכבו, פרטי, מסוג "מזדה", מ.ר. 2810571, ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

ביום 14.6.17 נדון המבקש בהעדרו לקנס בסך 1,200 ₪.

לשיטת ב"כ המבקש, המבקש לא ידע אודות ההזמנה לדין וכתב האישום וגזר הדין התקבל אצלו ביום 9.1.17.

נטען כי המבקש הגיש בקשה להישפט וביום 12.2.17, וקיבל הודעה לפיה הזימון למשפט ישלח אליו במועד מאוחר יותר. המבקש לא קיבל זימון לדיון ומבדיקת אישור המסירה של ההזמנה לדין עולה כי הוא חזר בציון "לא נדרש". ב"כ המבקש טוען כי ככל הנראה דבר הדואר נמסר לאדם אחר, ששמו זהה לשם המבקש.

בנוסף, כופר המבקש בביצוע העבירה, בציינו כי לא דיבר בטלפון וכי ברכבו מותקנת דיבורית ובעת האירוע השתמש בה, אך השוטר לא האמין לו. לפיכך ועל מנת למנוע עיוות דין, לשיטת ב"כ המבקש, הוגשה הבקשה.

ביום 15.1.18 הורה בית המשפט למשיבה למסור תגובתה בתוך 30 יום.

תגובת המשיבה לא הוגשה עד היום, ולפיכך, ניתנת החלטה זו, על בסיס החומר המונח בפני.

המסגרת המשפטית

סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לדון אדם בהיעדר וקובע חזקה כי אם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו, וכי בית המשפט רשאי לדונו בהיעדרו. ונביא בקצרה את נוסח הסעיף.

"240.(א)בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל–1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

..........

(א)2נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

(א)3בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.......

(ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט).

נמצאנו למדים כי בכל מקרה שנאשם הוזמן ולא הופיע לבית המשפט, הרי ניתן לדונו בהיעדר. אולם בית משפט רשאי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר (את הכרעת הדין או את גזר הדין, או את שניהם).

אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בס' 130(ח).