תת"ע 6210-02-16 מדינת ישראל נ' אורי אשר

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה במהירות מופרזת. המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט שהנאשם ביקש להישפט בגינה.

ביום 8.6.16 – הנאשם כפר באמצעות ב"כ אף באמינות המכשיר בתקינותו ובכיול.

כמו כן, ביקש ב"כ הנאשם לזמן את כל העדים כולל אלו אשר ערכו תעודות עובד ציבור.

ההוכחות נקבעו ליום 4.9.16.

ביום זה התייצבו 3 עדי תביעה שהינם עובדי המעבדה אלא שבהמשך היום, קיבל הסנגור את הצעת ב"כ המאשימה לעניין כך שתסתפק בתשלום הקנס המקורי.

התביעה עותרת להוצאות משפט, זאת משום שהסנגור לא הודיע לה מבעוד מועד וגרם להתייצבות מיותרת של עדי תביעה אשר משמעותה השבתת עבודת המעבדה, לטענתה התעודות שנמצאות בתיק נתנו מענה מלכתחילה לטענות ההגנה בכפירה ולא היה צורך בהתייצבות זו.

הסנגור מצידו טען, כי אין מקום להטלת הוצאות כפי שנתבקשו, שכן הכין עצמו לחקירה ארוכה ומקיפה לגבי תקינותו אמינותו וכיולו של המכשיר, עמד על זכותו של הנאשם לכפור ולנהל את משפטו.

לטענתו העובדה שהנאשם מטעמים מסויימים שגרמו לו להימלך בדעתו ולסיים את התיק ללא הוכחות, יש בהם כדי ללמד דווקה לזכותו ולא לחובתו. מדגיש את הזמן השיפוטי שנחסך.

עמדתו של הסנגור נראית לי מזו של המאשימה, בחינה של ניהול התיק (כפי שצויין) מעלה, כי הסנגור לא דחה את הדיונים, לא השתהה ובאופן מיידי כפר וביקש לנהל דיון הוכחות, כמו כן שוכנעתי שאכן התכוון לעשות כן. כאן כמובן המקום לציין את הברור מאליו, כי זכותו הבסיסית והברורה של כל נאשם היא לנהל את דיון ההוכחות כמו גם זכותו לחזור בו מכפירתו מטעמים כאלו ואחרים.