מדינת ישראל נ' תבל

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 26.7.16, הודעת תשלום קנס בגין, אי ציות לתמרור 207 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו.

מטעם המאשימה, העיד רס"ר אלעד אטיה, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד והוצגו, אך לא הוגשו, תמונות של מקום העבירה.

על פי גרסת המאשימה, ביום 26.7.16, בסמוך לשעה 20:24, נהג הנאשם באופנוע בתל אביב, ברחוב מנחם בגין, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו בסמוך לצומת עם רחוב נחמני ולנתיב לחזרה לרחוב מנחם בגין, לכיוון דרום, נצפה על ידי העד כאשר אינו מציית לתמרורי 207 המוצבים, בכיוון נסיעתו ומורים על פניה שמאלה בלבד וכן, לא ציית לתמרור 302, המשיך בנסיעה, נסע נגד כיון התנועה ועבר על שטח ההפרדה במקום.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ותגובת הנאשם -" אני חותם על המסמך הזה למרות שלא קראתי אותו. אעבור..ואלמד את העבירות שנרשמו לחובתי ואגיב בהתאם", נרשמה בכתב ידו של הנאשם.

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, אך פנה ימינה לרחוב נחמני, כחוק, לאחר שנסע ברחוב מנחם בגין, מכיוון צפון לכיוון דרום. עוד טען הנאשם, כי תימוכין לגרסתו, יש בכך שהיה בפגישה במשרד עו"ד, הנמצא ברחוב מנחם בגין 29, בסמוך לפני הצומת עם רחוב נחמני ומשם החל בנסיעה.

הנאשם טען כי ניסה לזמן את עוה"ד לעדות וכן, ביקש לקבל את פרטי הנהג שקיבל דו"ח מהעד, לפניו, אך לא קיבל כל מענה בלשכת התביעות.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בתיעוד נסיבות ביצוע העבירה, החסיר עד התביעה עובדות מהותיות כגון: המרחק ממקום עמידתו לצומת, כיצד הורה לנאשם לעצור את רכבו ועוד. בהיעדרן, ייתכן ושגה עד התביעה בהתרשמותו מנסיבות המקרה והנאשם אכן נסע מכיוון צפון לכיוון דרום ופנה כדין.