תת"ע 5648-06-16 מדינת ישראל נ' כרמל

בתיק זה העלתה הנאשמת טענת התיישנות.

אין מחלוקת כי מדובר בעבירה מיום 28.1.16 והנאשמת טוענת כי קיבלה זימון רק בחודש יולי, דהיינו למעלה מארבעה חודשים ממועד העבירה.

יצויין כי התיק נפתח בבית המשפט רק בחודש יוני 2016, כך שכל הודעה לנאשמת לפני מועד זה בוצעה בידי משטרת ישראל. לעניין זה טוענת המאשימה כי המשטרה המציאה לנאשמת הודעה כבר בחודש פברואר 2016, ונסמכת על "צילום מסך" המראה כי נשלחה הודעה לכתובתה הרשומה של הנאשמת.

צודק הסנגור, וצילום מסך אינו מהווה ראייה כנדרש.

כפי שכבר נקבע לא אחת, בכדי להקים את חזקת המסירה יש צורך בראייה מהותית. ראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בת"א בעפ"ת 49266-03-11 ארקדי גודיק נ' מדינת ישראל שם לא קיבל בית המשפט כמספק מסמך המאשר כי "דבר הדואר שפרטיו רשומים להלן נתקבל למשלוח בדואר רשום" והחלטת בית המשפט המחוזי בעפ"א 8329/05 אריאלה גל נ' מדינת ישראל שם נקבע כי פלט המחשב, דוגמת זה שהגישה המאשימה, מהווה ראייה לכל היותר כי ההודעה נמסרה למשלוח בדואר רשום, אך אינה מוכיחה את המשלוח עצמו. באופן דומה קבע בית המשפט המחוזי בנצרת בעפ"ת 56761-09-11 נג'אח אבו סביה נ' מדינת ישראל שם לא קיבל בית המשפט הסתמכות על רישומי המשטרה בדבר משלוח הודעות במועד.

מהאמור לעיל עולה כי עמדת בתי המשפט היא עקבית, ולשם הסתמכות על חזקת המסירה שבתקנות, דורשת ראייה של ממש למשלוח ההודעה בדואר רשום לכתובת הנאשם, ואין אפשרות להסתפק ברישום במחשב המשטרה – שלא ברור על מה הוא נסמך – או על אישורים בדבר מסירת ההודעה לדואר או קבלתו שם.

לפיכך, בשלב זה דומה כי יש לקבל את הבקשה ולקבוע כי יש לבטל את כתב האישום, וזאת אלא אם תודיע המאשימה בתוך 15 ימים כי יש ברשותה ראייה טובה כנדרש למשלוח ההודעה במועד.

בהעדר הודעה בתוך המועד הנ"ל, אמחק את האישום.

התיק נקבע למעקב ליום 6.1.