תת"ע 5576-05-14 מדינת ישראל נ' חאג יחיא הילאל

.

ב.המשך להחלטתי מיום8.12.15, המהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתי דנן, יאמר כי עקרון הוא כי בית המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו, עת הינו קם מכסאו.

לאחר מתן פסק דין שוב אין בידו להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף על החלטתו, לגרוע ממנה או לתקנה ולשנותה, אלא במסגרת המצומצמת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],תשמ"ד-1984, והכל בהתאם לכותרת הסעיף המוחלת על כל סעיפי המשנה: "תיקון טעות בפסק דין".

עקרון "גמר המלאכה " נועד להבטיח את סופיות הדיון כדי להגשים ערכים של וודאות, בטחון משפטי, ולהבטיח תקינות ההליך המשפטי ופעולתה של מערכת השיפוט באופן שימנע עיסוק חוזר ונשנה בעניינים שכבר הוכרעו בעוד עניינים רבים טרם הוכרעו וממתינים בפתח.

על רקע מגמות אלה , מובנית המסגרת הצרה והדווקנית שהותרה בחוק לפתיחת הכרעה שיפוטית, גם בהסכמה.

לטעמי, נוכח כותרת הסעיף, אין במסגרת זו כדי להסמיך את ביהמ"ש להוסיף , לגרוע לתקן , לבטל עניינים מהותיים הקשורים להכרעה שיפוטית לאחר סיומה אלא אך שיבושים שבבסיסם "תיקון" להבדיל מ"שינוי".

תיקון טעויות החורגות מגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט או השלמת חסרים מהותיים בפסק דין, יכולות להיעשות על דרך הערעור בלבד.

כאן, ענינה של הבקשה אינו בתיקון אלא בשינוי בגזר הדין. (ראה בר"ע (י-ם) 383/08 ביטון, עו"ד נ' מלכה, ע"א 9085/00, רע"א 478/01 שטרית ואח' נגד אחים שרבט חברה לבניין בע"מ).

ראוי להוסיף ,כי ההלכה הפסוקה הכירה בעבר בקיומה של סמכות טבועה הנתונה לערכאת שיפוט להעניק אורכת חסד לבעל דין לאחר ניתן פסק דין סופי בעניינו, וזאת באורח חריג לכלל הרגיל של "גמר המלאכה", ומקום שהענקת הסעד נדרשה "למניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עמן". חריג זה הוחל במקרים של כורח מציאות ולמניעת עיוות דין.

כאן, לא מצאתי כל נימוק שכזה.

אשר על כן הבקשה נדחית.