מדינת ישראל נ' בוך

בתיק זה, כמו במספר תיקים נוספים מתעוררת שאלה עקרונית דומה בדבר הגשת כתבי אישום נפרדים כנגד אדם אשר ביצע, לכאורה, שתיים או אף שלוש עבירות דומות בהפרש זמן קצר של מספר דקות.

במקרה דנן המדובר בשתי עבירות מהירות, האחת בשעה 17:51 והשנייה בשעה 17:54.

הנאשם קיבל את הדוח בגין העבירה הראשונה בגין נהיגה במהירות של 70 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת היא 50 קמ"ש בלבד ושילם את הקנס. לאחר ביצוע התשלום קיבל הנאשם דוח נוסף בגין נהיגה במהירות של 109 קמ"ש בהמשך אותה דרך, במקום בו המהירות המותרת היא 80 קמ"ש, בגינו הגיש בקשה להישפט ונפתח התיק דנן.

הנאשם ביקש לאחד את הדיון בשתי העבירות ולהגיש נגדו בכתב אישום אחד, הנאשם טוען כי יש לראות בשתי העבירות כעבירה נמשכת אחת, ואין כל הצדקה להגיש בגינה שני אישומים נפרדים.

המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי יש לראות בעבירות כשני אירועים נפרדים, אשר בוצעו בקטעי דרך שונים, דבר המצדיק הגשת שני כתבי אישום.

סיווג שתי העבירות כאירוע אחד:

סבורני כי על פי המבחנים שקבע בית המשפט העליון, יש לראות בשתי העבירות כ"אירוע אחד" במשמעות תיקון 113 לחוק העונשין, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'עבר נ' מדינת ישראל לפיה המבחן הוא הקשר ההדוק בין האירועים ו"ברגיל קשר כזה בין עבירות יימצא כאשר תהיה ביניהן סמיכות זמנים".

במקרה דנן, המדובר באותן עבירות של נהיגה במהירות שמעל למותר, אשר בוצעו ברצף אחד של אותה נסיעה, בסמיכות זמנים של 3 דקות כאמור. סבורני כי קשה למצוא מקרה ברור יותר לסיווג "הפרשה" כ"אירוע אחד".

זאת ועוד, היו מקרים בהם ראו בתי המשפט לסווג אירועים סמוכים כנפרדים, וזאת בשל נסיבות מיוחדות כגון פגיעה במספר קורבנות, או חומרה מיוחדת של העבירה. מובן כי חריגים אלה אינם מתקיימים במקרה זה בו מדובר בשתי עבירות מסוג ברירת משפט – האחת בדרגה הנמוכה ביותר והאחרת בדרגה הבינונית מבין שלוש הדרגות – וכאשר מדובר בעבירות בלא קורבן ספציפי.

בנסיבות אלה, סבורני כי על פי כל המבחנים המקובלים בפסיקה יש לראות בעבירות כאירוע אחד. סבורני כי פיצול נסיעה אחת במהירות שמעל למותר לשתי עבירות שונות בהפרש של שלוש דקות, הוא מלאכותי ואין מאחוריו כל רציונל אלא כוונה להחמרה עם הנהג. דרישה להחמרה אפשרית גם כאשר מוגש כתב אישום אחד הכולל יותר מעבירה אחת. הגשת כתב אישום אחד הינה ראויה ונכונה יותר, הן מבחינת יעילות ניהול הדיון והן מבחינת הבאת התמונה במלואה בפני בית המשפט המחליט על העונש, ומונעת פיצול אפשרי בין מספר שופטים, או אף בתי משפט, במקרה והעבירות נעשות בגבול אזור השיפוט.