תת"ע 5412-04-13 מדינת ישראל נ' בובליל

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף וללא רישיון נהיגה שפקע תקופה של 4 שנים ו-10 חודשים וללא רישיון רכב שפקע תקופה של 5 שנים ו-8 חודשים.

העבירות בוצעו ביום 24.04.2011 שעה 18:20 עת נהג הנאשם בטרקטורון.

התביעה עותרת למאסר, מאסר על תנאי, פסילה ארוכה וממושכת תוך הפעלת התנאי במצטבר, פסילה על תנאי ונוכח עתירתה למאסר אינה עותרת לקנס. התביעה מפנה לחומרת העבירה, מדיניות הענישה ועברו התעבורתי של הנאשם הכולל עבירות חוזרות.

ב"כ הנאשם מבקש שלא להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ומפנה לתאריך ביצוע העבירות החוזרות, לנסיעה הקצרה שביצע הנאשם בטרקטורון ושאין בניהול ההליך כדי להחמיר עמו.

אין חולקין כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה מן החמורות. מתחם הענישה נע בין הטלת עונש מאסר מותנה עד לריצוי בפועל.

כמו כן, אין חולקין שרישיונו של הנאשם פקע תקופה ארוכה, אולם גם כאן מתחם הענישה ההולם לעבירה בכל הנוגע למאסר נע בין מאסר מותנה בנסיבות קלות עד למאסר בפועל בן שנה ברצידיביסט (ראה עפ"ת 38367-02-12).

באשר לנסיבות ביצוע העבירה – מעדויות התביעה עולה כי הטרקטורון בו נסע הנאשם כבה, ובעניין זה מפנה לנסיבות כפי שפורטו בהכרעת הדין.

באשר לעברו התעבורתי של הנאשם – מדובר בנאשם עם וותק בנהיגה של כ- 10 שנים, צבר לחובתו 5 הרשעות קודמות. עבירה אחרונה משנת 2008 בגין פקיעת רישיון נהיגה. לנאשם אכן עבירה חוזרת בגין פקיעת רישיון רכב משנת 2005 וביטוח משנת 2006.

נוכח הנתונים הנ"ל, לעובדה שלנאשם רישיון תקף עד חודש מרץ 2022, לא מצאתי שזה המקרה שיש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל.