תת"ע 5113-06-14 מדינת ישראל נ' ש.ט

הנאשמת הודתה והורשעה בעבירה של נהיגה בשכרות וזאת בגין אירוע מיום 14.6.14, במהלכו, נמצא כי הנאשמת נהגה ברכבה בשכרות ובבדיקה שנערכה לה במכשיר "ינשוף", נמדדו בגופה 640 מיקרוגרם אלכוהול, לליטר אוויר נשוף.

ביום 13.11.14, התחילה להישמע פרשת התביעה, נוכח כפירת הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום וביום 12.2.15, לאחר מספר דיונים, ביקשה הנאשמת לחזור בה מהכפירה, הודתה במיוחס לה והורשעה.

לבקשת ב"כ הנאשמת, נשלחה הנאשמת לקבלת תסקיר שירות המבחן, על מנת לבחון את סוגיית השיקום, נוכח מאסר מותנה בן 8 חודשים, שהיה תלוי ועומד כנגד הנאשמת ולשיטת המאשימה, הנו חב הפעלה, בעוד שלשיטת ההגנה, הנו בר הפעלה בלבד.

ביום 30.8.15, שלח שירות המבחן הודעה לפיה, הנאשמת זומנה טלפונית ובכתב לפגישה, אך לא התייצבה.

בדיון ביום 9.9.15, טענה הנאשמת כי הייתה במשבר נפשי, בשל פרידה מבן זוגה, אך החלה בטיפול פסיכיאטרי, מצבה השתפר ואין ספק כי תגיע לפגישה עם שירות המבחן, אם תינתן לה דחיה לשם כך.

לפנים משורת הדין ועל אף התנגדות ב"כ המאשימה, ניתנה לנאשמת הזדמנות נוספת והדיון נדחה ליום 14.1.16.

במועד זה, הוצג תסקיר שירות המבחן, ממנו עולה, בתמצית ומבלי לפגוע בצנעת הפרט, כי הנאשמת הנה בעלת עולם ערכים נורמטיבי מחד, אך מאידך, אימצה לעצמה דפוס של תלות באלכוהול וגם כיום, לאחר שדחה הצעות טיפוליות שהעלה שירות המבחן, ממשיכה בצריכת אלכוהול, תוך "מאמצים להקטנת הכמויות, בהצלחה חלקית".

שירות המבחן המליץ על הארכת המאסר המותנה וצו מבחן לשנה.

הצדדים טענו לעונש, כמפורט בפרוטוקול.

בתמצית, עתרה ב"כ המאשימה, לעונש של מאסר בפועל, לתקופה שלא תפחת מ-15 חודשים, תוך הפעלה עונש המאסר המותנה, שהנו חב הפעלה פסילה בפועל לשנים, מאסר מותנה ופסילה מותנית.

ב"כ הנאשמת, מצידו, טען כי המאסר המותנה הנו בר הפעלה, מהטעמים שנרשמו בפרוטוקול.

בתמצית, ביקש ב"כ הנאשמת, שלא לגזור על הנאשמת עונש של מאסר בפועל, נוכח כברת הדרך שעשתה הנאשמת והאמור בתסקיר והפנה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניו.

הנאשמת עצמה הביעה חרטה, אמרה כי למדה את הלקח וכי אם לא תשלח למאסר, תיכנס לגמילה וכיום, אינה שותה כפי שנהגה לשתות בעבר.

דיון והכרעה

הנאשמת נותנת את הדין ולא בפעם הראשונה, על עבירה של נהיגה בשכרות.

מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.