תת"ע 4099-05-15 מדינת ישראל נ' בן נאים אורן שלום

 בפני בקשה לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ") ובה עותרת ההגנה לקבלת תמונה של עמדת שטיפה, עליה נערכה, כנטען, בדיקת כוונות, של מכשיר ממל"ז ULTRA LIGHAT, על ידי עד תביעה, מפעיל הממל"ז וזאת בטרם האכיפה כנגד רכב המבקש.רקע עובדתיכנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, כאשר, לכאורה, נהג ברכב ביום 5.5.15, ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, בסמוך לבתים 1-3, במהירות של 102 קמ"ש (לאחר הפחתה), כאשר המהירות המותרת במקום הנה 50 קמ"ש בלבד, כאשר התיק קבוע בפני מותב אחר להקראה, ליום 5.1.16. הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול מיום 6.9.15. דיון והכרעה סעיף 74(ב) קובע "נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו". למונח "חומר חקירה" ניתנה פרשנות מרחיבה בפסיקה ולפיה, הכוונה לאותו חומר שיש לו נגיעה לאישום, ואף מצוי בפריפריה לאישום, ראו בין היתר בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל.עם זאת, נקבע במסגרת בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, כי מעבר למבחן הרלוונטיות, קביעתו של חומר כחומר חקירה, צריך להיות מודרך ע"י כללי השכל הישר. בית המשפט העליון, שב וקבע כי עת מפעיל בית המשפט את שיקול דעתו בבדיקת החומר המבוקש, אין הוא צריך להפליג למרחקים או לקבל ראיות שהרלוונטיות שלהם לאישום היא רחוקה ושולית. כאמור מסעי צייד, הינם תכליות זרות להגנת הנאשם – ראו בין היתר בש"פ 1372/96 אריה דרעי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 177. בבש"פ 7585/14 איתי שטרום נ' מדינת ישראל ואח', נקבע:  "הלכה מבוררת עמנו כי למונח "חומר חקירה" הקבוע בחוק יש להעניק פרשנות מרחיבה. נוכח תכליתה של הוראת סעיף 74 לחוק, יכללו בגדר חומר כזה גם ראיות המצויות בפריפריה של האישום...עם זאת, פרשנות מרחיבה זו אין משמעה כי כל חומר ייחשב ל"חומר חקירה"... בפסיקתנו נקבע כי יש להראות "יסוד של ממש" להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו...אם נמצא כי החומר רלוונטי, יערוך בית המשפט איזון בין זכות הנאשם להגנה ראויה, המושפעת מן התועלת שתצמח ממסירת המידע, לבין הפגיעה האפשרית בזכויותיהם של צדדים שלישיים או בערכים שונים שבאינטרס ציבורי הכרוכים בהצגתו לעיון. ככל שהזיקה בין החומר לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רופפות יותר, כך יידרש בית המשפט לשקול ביתר שאת את מידת הפגיעה בזכויותיהם של אחרים ובערכים שונים שבאינטרס ציבורי חיוני הצפויה מהצגתו לעיון. קו הגבול בין שני שלבי הבחינה – שלב הרלוונטיות ושלב האינטרסים המוגנים – אינו חד, ויש ביניהם יחסי גומלין המקיימים "מקבילית כוחות"...". מעיון בדו"ח עולה כי עד התביעה, לא הסתפק במילים "עמדת שטיפה", כפי שטענה ב"כ המבקש, אלא, ציין מפורשות כי מדובר ב – T , כנדרש לביצוע הבדיקה שבנדון ומכאן, שאין כל רלוונטיות לתמונה המבוקשת.המקום לברר סוגיה זו, הנו בדיון ההוכחות, שכן, היה ויימצא בית המשפט את עדותו של עד התביעה כאמינה ומהימנה, הרי שאין צורך בכל ראיה נוספת לעניין זה, כפי שאין צורך בסרט ווידיאו המתעד את העד בעת ביצוע הבדיקות הנוספות. מכל האמור, אני דוחה את הבקשה.  ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.