תת"ע 3960-01-14 מדינת ישראל נ' ח'טיב

לנאשם שבפניי מיוחסת עבירה של נהיגה בשכרות, וזאת מכוח סירוב לבדיקת נשיפה.

הנאשם כפר באשמה וראיות הצדדים נשמעו בישיבות שהתקיימו בתאריכים 11.2, ו – 19.5. ביום 26.6 נשמעו סיכומי המאשימה, ולסנגור ניתנה ארכה להגשת סיכומים בכתב. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, קראתי ושקלתי את טיעוני הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק, השתכנעתי מעל לספק הסביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, ולפיכך אני מרשיע אותו בביצועה.

בין הצדדים אין מחלוקת כי רכבו של הנאשם נעצר לבדיקה ביום 14.1.14 בסמוך לשעה 16:30. לנאשם נערכה בדיקת נשיפון אשר הצביעה על אינדיקציה לאלכוהול. עוד אין מחלוקת כי הנאשם לא ביצע את בדיקת המאפיינים בשטח כפי שהתבקש מאחר והדבר "לא מכובד" וביקש להיבדק בתחנה. בתחנת המשטרה נערכה לנאשם בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף אשר לא העלתה תוצאה. עוד אין מחלוקת כי הנאשם אישר ששתה אלכוהול בטרם הנהיגה, אולם לדבריו בכמות קטנה "כוס אחת או שתיים" בלבד.

המחלוקת בין הצדדים היא, אפוא, בשאלה יחידה, האם בדיקת הנשיפה לא צלחה עקב הכשלה מכוונת מצד הנאשם, שאז יש להרשיעו בעבירה המיוחסת לו, או מסיבה אחרת שאינה קשורה אליו, ואז יש לזכותו.

בטרם הכרעה בשאלה העיקרית, אציין כי חלק מטענות הסנגור אינו רלוונטי כלל למחלוקת בין הצדדים. כך למשל טענת הסנגור בדבר אי הקפדה על 15 דקות מעצירת הנאשם ועד הבדיקה תוך השגחה כי אינו אוכל, שותה וכיו"ב.

זמן ההמתנה הנ"ל דרוש בכדי לוודא כי תוצאות הבדיקה לא יושפעו מצריכת אלכוהול של הנאשם בסמוך לבדיקה או משאריות אלכוהול או חומרים אחרים בפיו. לפי גרסת הנאשם עצמו הוא שתה אלכוהול באירוע, זמן מה לפני הנהיגה, בוודאי שלא שתה אלכוהול לאחר שהחל בנהיגה או לאחר שנעצר בידי השוטרים. הנאשם אף לא טען כי שתה, אלכוהול או משקה אחר, אכל, עישן או הקיא בזמן שבין עצירתו בידי השוטרים (בשעה 16:30) ועד לבדיקה (שהחלה בשעה 17:06). כלומר, אין כל חשש כי הנאשם שתה אלכוהול בסמוך לבדיקה, או כל חשש כי מרגע שנעצר ועד לבדיקה, שהחלטה 36 דקות מאוחר יותר, שתה אכל עישן או הקיא.

הסנגור מצא לנכון להרחיב ולהציג סתירות בעדויות השוטרים, כך שהמסקנה לשיטתו היא כי אף אחד מהם לא השגיח בפועל על הנאשם. אולם במקרה דנן הנאשם עצמו אינו טוען כי "ניצל" חוסר השגחה זה לביצוע אחת הפעולות הנ"ל, כך שנושא ההשגחה כלל אינו רלוונטי.

אולם חשוב מכך, במקרה דנן לא התקבלה כלל תוצאה אשר שאריות אלכוהול בפי הנאשם היו יכולות להשפיע עליה. על פי המיוחס לו, הנאשם הכשיל את הבדיקה, כך שלא התקבלה כל תוצאה. לעניין עבירת הסירוב, אין כל חשיבות להמתנה בטרם הבדיקה, שכן כאמור אין כל תוצאה אשר עשויה להיות מושפעת. ראו לעניין זה לדוגמא עפ"ת 57984-12-12 ז'ינובי גורודיצקי נ' מדינת ישראל.