תת"ע 3899-01-14 מדינת ישראל נ' דחאברה

לנאשם בתיק זה מיוחסת עבירה של אי ציות לאות עצור של שוטר.

הנאשם כפר באשמה וביום 16.9.14 שמעתי את ראיות הצדדים. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, ביקרתי במקום האירוע, כפי שהוסכם עם הצדדים במהלך הדיון הנ"ל, ושקלתי את טענותיהם, השתכנעתי מעל לספק הסביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, ולפיכך אני מרשיע אותו בביצועה.

מטעם המאשימה עידו שני שוטרים, ואילו מטעם הנאשם העיד הוא עצמו. על פי עדותו של השוטר יועד אילוז:

"הבחנו ברכב שבו ילדה קטנה לא חגורה מאחור. נסענו אחרי הרכב, קראנו לו לעצור בצד מספר פעמים לאורך מספר רחובות. אך החשוד שנהג – הנאשם פה – לא עצר בצד. אנחנו קראנו לו לפי סוג הרכב וצבעו בכריזה בניידת. בסוף אתרנו אותו בחניה, כאשר שמרנו על קשר עין רציף לאורך כל הנסיעה. הוא נעצר בלי קשר אלינו".

השוטר אריאל מטבייב העיד כי אינו זוכר את המקרה. על פי הדוח שערך, תשומת ליבם של השוטרים הוסבה לרכבו של הנאשם עקב ילדה שנראתה עומדת ברכב ואינה חגורה. כפי שנרשם בידי השוטר בסמוך לאירוע:

"כרזתי בכריזה של הניידת לרכב לעצור לאחר הצומת ואז אותו רכב פנה שמאלה לחטיבת גולני הסתכל עלי, וראה אותי בבירור. כרזתי לו שוב לעצור ואז הוא החל להאיץ את הרכב ולנסוע בנסיעה מהירה לכיוון מזרח ואני אחריו בצומת רחובות חטיבת גולני וירושלים פנה לרחוב ירושלים ונכנס לחנייה ליד מספר 5 וכיבה מנוע. הגעתי אליו הוסבר לו מהות העבירה".

לעומת דברי השוטרים סיפר הנאשם:

"אני הלכתי להביא את הילדה מחוג בלט, נסעתי ברח' שפירא כשהילדה ישבה מאחורה. ראיתי רכב משטרה בצד, אני מבחין שהוא מרוחק מכיכר שפירא איזה 10-20 מ', עשיתי את הסיבוב לכיוון לוחמי הגטאות, ראיתי שרכב משטרה נסע אחרי. היה בינינו עוד רכב. הבחנתי שיש רכב משטרה שכורז, הסתכלתי אם הוא מתכוון אלי. כל לוחמי הגטאות כ 200 מ', חניה אחת רצופה לא היה מקום להחנות. עצרתי בצד אחרי 10 מ', הם היו אחריי, עמדנו ליד הרכב, דיברנו".

שמעתי את העדים והתרשמתי מהם ואני מעדיף בצורה ברורה את עדויות השוטרים במקרה זה על עדותו של הנאשם. השוטרים תיארו נהג רכב אשר התעלם מהם, נסע מרחק לא מבוטל במהירות גבוהה יחסית ונעצר לבסוף בחנייה. ואילו הנאשם טען כי לא הבין שהשוטרים מתכוונים אליו וכי לא יכול היה לעצור לפני המקום בו נעצר.

כאמור לעיל, ביקרתי במקום ההתרחשות ויכולתי להתרשם כי לאורך הדרך יכול היה הנאשם לעצור את רכבו במספר מקומות. המדובר בדרך עירונית רחבה, וגם אם לא מצא הנאשם מקום חנייה מסודר, ניתן היה לעצור את הרכב בצורה בטוחה בצד הכביש על פי הוראת השוטרים.

הנאשם אישר כי הבחין בסימון השוטרים לעצור בטרם הפנייה, אך החליט בכל זאת לפנות לדרכו, להחנות את רכבו ואף ככל הנראה להוריד את הנוסעת – הילדה – מהרכב (עובדה זו עלתה משאלות הנאשם לשוטרים בחקירה נגדית, אך לא הובררה). הנאשם אישר כי קיבל דוח על הסעת הילדה בלא חגורת בטיחות, והגם שבמסגרת הדיון בפני הכחיש עבירה זו, לא הגיש בגין הדוח הנ"ל בקשה להישפט.