תת"ע 3782-12-11 מדינת ישראל נ' גבארה

המבקש עותר בבקשה לביטול פסק דין ולחילופין לעיכוב ביצוע העונשים שהושתו במסגרתו.

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום ועל פי העובדות שפורטו בו, נתפס הנאשם ביום 20.8.2011 נוהג בכביש 90 כשהוא שיכור ותחת השפעת סם מסוכן. הנאשם לא התייצב למשפטו והורשע בהעדרו ביום 21.6.2012, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) ו64 ב(א) לפקודת התעבורה, בגזר הדין הושת עליו בין היתר העונשים של פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים, פסילה על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך שלוש שנים וקנס בסך 2,500 ₪.

2. המבקש נועץ נימוקיו בטענה כי לא ידע על מועד הדיון שנקבע ליום 21.6.2012 מאחר והזמנה למשפט נשלחה לכתובת שגויה (ת.ד 165 באילת במקום כביש עוקף 24 טייבה ת.ד 165), בנוסף מלין על כך כי עורך דינו מי שייצג אותו דאז (עו"ד עבד סמארה) לא יידע אותו בדבר מועד הדיון וגם לא בדבר שפיטתו בהעדר. כן ציין כי הפסילה שהושתה עליו נודעה לו רק ביום 25.5.2014 בפנייתו למשרד הרישוי לצורך בירור מכסת נקודות שנצברו לו.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקש לא הציג נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטולו של פסק הדין ולא הניח תשתית עובדתית לפיה ככל שלא יבוטל פסק הדין יגרם לו עיוות דין. בתמיכה לטענותיה הפנתה לרע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל שם נקבע כי טעות של עורך דין רובצת לפתחו של הלקוח וכי תקלה משרדית איננה סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון. לטענתה בית המשפט יבטל פסק דין על סמך טענות כגון אלה רק במקרים חריגים ובענייננו המקרה לא חריג.

   לגופה של הבקשה טענה המשיבה בקשר להתנהלות המבקש אשר לא התייצב לדיונים שנקבעו בעניינו ובקשות דחייה שכל שהיה בהן הוא דחיית בירור אשמתו. המבקש זומן כדין לדיון הראשון, חתם על ההזמנה, ולבקשתו נדחה הדיון, אולם הוא וב"כ לא התייצבו במועד הנדחה שנקבע בבקשתו. מי שהתייצב לדיון היה עו"ד עבד אלחיי אשר הגיש כתב העברה וביקש לדחות את הדיון. לדיון נוסף שנקבע, התייצב שוב לא התייצב הנאשם וגם לא ב"כ, ושוב נשלח עו"ד אחר והפעם עו"ד קאפח בשם המבקש וב"כ ומכוח כתב העברה ועתר שוב לדחיית הדיון. עו"ד קאפח כך התברר הגיע לדיון מבלי שהוא בקיא בפרטי התיק אף לא בעבירות המיוחסות לנאשם. בנסיבות אלה ועל רקע הדברים שבאו לאחר מכן בהחלטת בית המשפט הנאשם נשפט בהעדרו . מכאן, טענה לאי ידיעה באשר למועד הקבוע לדיון היא טענת בדים חסרת בסיס ואינה מתיישבת עם העובדות בתיק.

   אשר לבקשה לעיכוב ביצוע העונש הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון לפיה הנטייה היא שלא להיעתר לעיכוב ביצוע עונש של פסילת רישיון נהיגה וטענה כי הפגיעה הצפויה באינטרס הציבורי בעיכוב ביצוע העונש עלול להיות קשה והיא גוברת על האינטרסים האישיים של המבקש.

4. בפתח הדברים, אציין כי הבקשה כוללת טענות עובדתיות אולם לא נתמכה בתצהיר בהתאם להוראות הדין, מכאן שהיה עלי לדחות את הבקשה אף מבלי לדון בה, לפנים משורת הדין איני עושה כן ואדון לגופה של הבקשה כפי שהוגשה.