תת"ע 3753-08-16 מדינת ישראל נ' חטב עדי סעדי

לפני בקשת הנאשם לחייב את המאשימה בתשלום הוצאות.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור 815 בכך שהחנה רכב באי תנועה המסומן על פני הדרך, בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

בישיבה מיום 12.9.16 טען הנאשם כי מדובר בחניה בשטח חניה פרטית של דיירי הבית, מקום המותר לחניה. ב"כ המאשימה ביקש לקבוע את הדיון לתזכורת תביעה על מנת לבדוק את טיעוני הנאשם. באותו מועד מסר הנאשם לידי ב"כ המאשימה מסמכים התומכים בטענותיו.

בישיבה מיום 22.11.16 ביקשה המאשימה לחזור בה מכתב האישום ללא צו להוצאות לאור המסמכים שהוגשו לעיונה על ידי הנאשם וכתב האישום בוטל ללא צו להוצאות.

ביום 5.12.17 התקבלה בקשת הנאשם להשתת הוצאות בשל ההוצאות, הטרחה והטרדה שנגרמו לו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובדו"ח שרשם השוטר לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה להשתת הוצאות על המאשימה, מנימוקים כדלקמן :

סעיף 80(א) לחוק העונשין קובע שלוש משוכות אותן על הנאשם לעבור על מנת שתקום זכאות להוצאות.

הסעיף קובע תנאי סף לפיו הנאשם זוכה או האישום נגדו בוטל לפי סעף 94(ב) לחסד"פ.

המשוכה השנייה הקבועה בסעיף הינה עילות הזכאות והן, כי לא היה יסוד להאשמה או כי מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. זיכוי או ביטול כתב אישום אינו מקנה לכשעצמו זכות להוצאות אלא יש לבחון האם מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת או שלא היה יסוד להגשת כתב אישום.

כאשר מתקיים אחד מתנאי הסף ומתקיימת עילת זכאות נתון שיקול הדעת לבית המשפט האם לפסוק הוצאות.