תת"ע 3665-08-13

בפני בקשה לביטול פסק דין בהיעדר שניתן כנגד המבקש ביום 10.09.13, על ידי כבוד השופטת א. גרבי, במסגרתו נדון המבקש בגין נהיגה בשכרות לעונש פסילה בן 24 חודשים, פסילה מותנית וקנס.

המבקש, באמצעות בא כוחו, הגיש ביום 27.10.13 בקשה לביטול פסק הדין וכבוד השופטת א. גרבי הורתה ביום 01.12.13 על העברת הבקשה לתגובת המשיבה, תוך שהיא מעכבת את ביצוע העונש ב-60 ימים. המשיבה הגיבה עוד קודם להחלטת כבוד השופטת א. גרבי, כבר ביום 10.11.13 ואולם, בשל טעות שאינה ברורה (ויתכן כי בשל כך שהתגובה קדמה להחלטת כבוד השופטת א. גרבי), לא ניתנה החלטה בבקשה.

ב"כ המבקש, לא פעל לברר מה עלה בגורל הבקשה ורק ביום 09.03.15 הועברה הבקשה לעיוני ובשים לב לחלוף הזמן הרב (שנה ו-4 חודשים ממועד הגשת הבקשה ולמעלה משנה וחודש מאז תמה תקופת עיכוב הביצוע) הוריתי כי המבקש יבהיר אם עדיין עומד על בקשתו ואם הופקד הרישיון , לאור סיום תקופת עיכוב הביצוע.

ב"כ המבקש הודיע ביום 15.04.15 כי עומד על הבקשה וכי לולא "טעות איומה" כלשונו, משלא שם לב כי תקופת עיכוב הביצוע הסתיימה היה פועל להפקדת הרישיון זה מכבר. ההודעה הועברה לתגובת המשיבה וזו חזרה על תגובתה מיום 10.11.13 וביקשה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

אקדים ואומר כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982 קובע שני טעמים חלופיים המצדיקים ביטול פסק דין, כפי שהסביר זאת כבוד המשנה לנשיא (כתוארו אז), השופא ת. אור בפרשת איטליא:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק-דין: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק-הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק-דין גם אם אי-התייצבותו נבעה מרשלנות גרדא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה בית-המשפט את בקשתו (השוו לשיקולים המנחים לעניין". רע"פ 9142/01 סוריא איטליא ואח' נ. מדינת ישראל [פורסם בנבו]).(להלן – פרשת איטליא).

לטעמי המבקש לא עומד בתנאי הראשון מבין שני הטעמים וזאת בשל שניים:

ראשית, המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר מטעמו ודי בכך כדי שלא להיעתר לבקשה. יתרה מכך, מהבקשה עולה כי זו נסמכת על פעולות אותן ביצע המבקש למול מערכת בתי המשפט על מנת לברר מה עלה בגורל הדו"ח אותו קיבל. בהיעדר תצהיר תומך ו/או ראיות המבססות את טיעוניו אין בית המשפט יכול לקבל טענות אלה כהוויתן. (ראה בעניין זה בפרשת איטליא, פסקה 7 לפסק הדין)