תת"ע 3233-08-14 מדינת ישראל נ' עומר

מונחת בפניי בקשת הנאשם לחזרה מהודאה לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב- 1982.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 09.09.14, אשר בו נכח הנאשם ובא כוחו, הוצג לבית המשפט על ידי בא כוח המאשימה ההסדר אליו הגיעו הצדדים, כדלקמן:

"הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ויורשע, הצדדים יבקשו שביהמ"ש יגזור עליו 14 יום פסילה, פסילה על תנאי חודשיים לשנתיים וקנס 800 ₪".

ב"כ הנאשם אישר את דברי ב"כ המאשימה והוסיף וציין, כי ההסדר הוסבר לנאשם הוא הבין אותו ומסכים לו.

הנאשם אף אישר את דברי בא כוחו והודה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בהתאם לכך, הורשע הנאשם על סמך הודאתו, ולאחר שבחנתי את ההסדר הגעתי למסקנה כי יש לכבד אותו ומשכך, הוטלו על הנאשם העונשים המוסכמים לעיל.

אדגיש, כי בית המשפט וידא כי הנאשם הבין היטב את משמעות ההסדר, שההסדר הוא על דעתו ולפי רצונו וכי תוכן הדיון וגזר הדין תורגמו לו לשפה הערבית.

עתה, עותר הנאשם לחזור בו מהודייתו ולביטול גזר הדין. המבקש מבסס את בקשתו על רצונו הכן להילחם על חפותו. מהבקשה עולה, כי אין בכוונתו של המבקש לנהל דיון הוכחות במקרה דנן, אלא שבכוונתו לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב ההליכים נגדו, שהנה לטענתו זכות שלא מומשה על ידו.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין כל נימוק בבקשה המצדיק את ביטול הכרעת הדין וגזר הדין.

המסגרת הנורמטיבית