תת"ע 3173-05-15 מדינת ישראל נ' אל עבייאת

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה.

הנאשם ביצע את העבירה ביום 21.4.2015 עת נהג ברכב בעודו בלתי מורשה לנהיגה.

במהלך התנהלות תיק זה, עבר הנאשם את כל מבחני הרישוי וכיום הוא אוחז ברישיון נהיגה כדין.

כפועל יוצא ממצבו הנוכחי של הנאשם עתר ב"כ הנאשם לענישה שיקומית תוך שביקש את בית המשפט להאריך מאסר מותנה לתקופה של 7 חודשים התלוי כנגד הנאשם בפרשה זו.

עוד התבקשתי להאריך פסילה מותנית בת 6 חודשים התלוייה כנגד הנאשם ולהסתפק ב-89 ימי פסילה כמקובל בענישת נהגים שעברו את מבחני הרישוי במהלך פרשה המייחסת נהיגה לבלתי מורשה.

ב"כ המדינה טענה כי יש הצדקה מלאה נוכח עברו התעבורתי של הנאשם להפעיל את שני העונשים המותנים.

לשיטת המדינה, הגם שרופא הפגם נשוא כתב האישום, עדיין יש הצדקה מלאה לשלוח הנאשם לריצוי מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים, זאת לצד פסילה ארוכה.

דיון וגזירת הדין – 

 מתחם הענישה ביחס לעבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה, בנסיבות של נהג בלתי מורשה לנהיגה, נקבע על ידי בית המשפט המחוז (באר-שבע) בעפ"ת 22585-11-12 אליעזר אושורוב נגד מדינת ישראל:

"לטעמי, וגם על פי פסיקה מקבילה בה עיינתי, מתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אינו מתחיל ממאסר בפועל, אלא הוא נע בין מאסר מותנה ובין מאסר בפועל למשך מספר חודשים ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה"

נסיבות האירוע כפי שהן עולות מכתב האישום אינן מייחסות לנאשם נהיגה בכביש עירוני או התפרעות עם הרכב.

הנאשם נהג בשטח עפר בפזורת העיר רהט ואף שהמדובר ללא ספר בנסיבות חמורות בהן בלתי מורשה לנהיגה אוחז בהגה, הרי שיתר הנסיבות אינן מייצרות חומרה חריגה בפרשה זו.

הנאשם נדון פעמיים בעבר בגין ביצוע עבירה זהה, כאשר האירוע הראשון היה עת היה הנאשם נער ונדון בבית המשפט לנוער ואילו השני בפני כבוד השופטת גרבי בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה + נהיגה על ידי בלתי מורשה – אירוע מיום 7.2.12 (לפני יותר מ- 4 שנים).