תת"ע 3167-05-14 מדינת ישראל נ' שמש טויל

כנגד הנאשמת נרשמה, ביום 30.4.14, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין אי ציות לתמרור 301 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנות 36(ג) ו-22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ יהודה בן גיאת, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 ,שכתוב נסיבות המקרה, שסומן ת/2 ומכתב מטעם הנאשמת, שסומן ת/3.

מטעם ההגנה, העידה הנאשמת והוגשו תמונות, שסומנו נ/1-נ/3.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 30.4.14, בסמוך לשעה 08:50, נהג הנאשמת ברכב בחולון, ברחוב סוקולוב, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעה לצומת עם שדרות ירושלים, נצפתה על ידי עד התביעה כאשר היא פונה ימינה, מבלי לציית לתמרור 301 המוצב בכיוון נסיעתה וגורמת לרכב יונדאי, מספר 8968113, שנסע אותה עת בשדרות ירושלים, מכיוון מערב לכיוון מזרח, לבלום ולעצור רכבו.

העד הורה לנאשמת לעצור את הרכב ורשם מפיה את הדברים הבאים:" אתה צודק, גרמתי לו להאט, פשוט הראש שלי היה במקום אחר".

ב-ת/3, מסרה הנאשמת כי בהגיעה לצומת, עצרה את רכבה, הבחינה כי לרכב משמאלה "תמרור אדום" והחלה בפניה ימינה, כאשר תוך כדי הפניה, התחלף הרמזור לאותו רכב לירוק והוא החל בנסיעה והשתלב בתנועה, כך שנסעו כברת דרך קצרה זה לצד זה, עד שהעד עצר אותם, שוחח עם נהג היונדאי ושחרר אותו ולאחר מכן, ביקש את רישיונותיה.

על פי גרסת הנאשמת, היא נהגה כאמור, אך בהגיעה לצומת, עצרה את הרכב ופנתה ימינה בבטחה. לטענתה, רכב היונדאי, אליו התייחס העד בדו"ח, הגיע רק לאחר שהיא סיימה כבר לבצע את הפניה ובלם בלימת חירום בעטיו של העד עצמו, שקפץ לכביש.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1. עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, מיקום התמרור, כיוון נסיעת רכב הנאשמת, כיוון נסיעת הרכב המעורב, מספרו והאופן בו הגיב לכניסת רכב הנאשמת לצומת.