תת"ע 3157-03-16 מדינת ישראל נ' א.א.ע. שיווק למוסדות בע"מ

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירת מהירות מסוג ברירת משפט, מיום 17.7.13.

בישיבת הקראה מיום 8.3.16 העלה מר ארז גל, אחד מבעלי הנאשמת, טענת התיישנות.

התובע השיב כי אין בידו תיק משום שהתיק נפתח בבית המשפט באותו יום וביקש לבדוק את הטענה.

בדיון שהתקיים ביום 30.3.16, בנוכחות המבקש, ביקש התובע שהות נושפת לבדיקת טענת ההתיישנות.

הדיון נדחה לתזכורת תביעה ליום 20.4.16 אז הודיע התובע כי נבדקה טענת ההתיישנות ועמדת התביעה הינה כי אין התיישנות. לטענת התביעה נשלח כתב האישום במועד אל הנאשמת והוא לא נתקבל מאחר והנאשמת לא שינתה כתובתה במשרד הפנים. לפיכך נדחה הדיון לישיבת הקראה נוספת ליום 2.5.16. מחמת אי זימון הנאשמת לדיון נקבע מועד חדש ליום 14.9.16.

ביום 10.5.16 הגיש המבקש בקשה לפסיקת הוצאות בטענה כי התביעה התרשלה, והפנה להחלטת בית המשפט לתעבורה בדיון שהתקיים בהליך של בקשה להארכת מועד להישפט שם קבע בית המשפט כי המבקשת הודיעה על שינוי כתובת ובית המשפט נעתר לבקשה. המבקש עתר לפסיקת הוצאות בשל התייצבותו פעמיים בבית המשפט והתנהגותה הרשלנית של התביעה.

בתגובתה לבקשה ביום 16.8.16 חזרה בה התביעה מהאישום וטענה כי אין מקום לפסיקת הוצאות.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לפסיקת הוצאות לפי סעיף 80 (א) לחוק העונשין הקובע כדלקמן :

" משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור. "