תת"ע 2888-10-14 מדינת ישראל נ' זעיר טלאל

בתיק זה הורשע הנאשם בהעדר התייצבות בעבירה של נהיגה בשכרות וכעת בפניי בקשה לביטול הכרעת הדין.

הדיון הראשון בתיק נערך ביום 11.2.15, מועד בו הופיע סנגורו (הקודם) של הנאשם לבדו וביקש דחייה. הדיון נדחה ליום 21.6. מועד בו לא הייתה התייצבות מטעם הנאשם. לפנים משורת הדין לא הרשעתי את הנאשם בדיון זה, והוא נדחה ליום 6.9, תוך שנגד הנאשם הוצא צו הבאה.

לפני מועד הדיון הגיש הנאשם בקשה לביטול הצו, תוך התחייבות להתייצב לדיון. הצו בוטל, והנאשם וסנגורו אכן התייצבו לדיון ביום 6.9, מועד בו התבקשה דחיה נוספת. נעתרתי לבקשה והדיון נדחה ליום 6.10. במועד זה שוב לא הייתה התייצבות.

לפיכך, לבקשת המאשימה, הרשעתי את הנאשם בעבירות המיוחסות לו ושוב הוצא נגדו צו הבאה להבאתו בפני ביום 3.12.

ביום 19.11 הגיש הנאשם בקשה נוספת לביטול צו ההבאה. הנאשם הסביר כי לא התייצב לדיון בחודש אוקטובר "עקב חילוקי דעות ביני לבין העו"ד". שוב נעתרתי לבקשה לביטול הצו תוך שאני מציין בהחלטה –

"לתשומת לב הנאשם, בהיעדר התייצבות לדיון הקודם הוא הורשע ונמצא אשם בעבירה המיוחסת לו. אם בכוונת הנאשם לטעון כנגד העבירה, יגיש כל בקשה עד יום 1.12".

הנאשם התייצב לדיון ביום 3.12, בלא שהגיש כל בקשה נוספת. בדיון שוב הוסבר לו כי הורשע בהעדר התייצבות והוא ביקש ארכה לפנות לעו"ד אחר.

הדיון נדחה ליום 23.12 מועד בו התייצב לראשונה עו"ד כנעאנה. בפעם השלישית הוסבר לנאשם וסנגורו כי הנאשם הורשע בהעדר התייצבות כבר בחודש אוקטובר והתבקשה דחייה "ללימוד החומר".

בדיון מיום 3.2 שוב ביקש הסנגור דחייה ורק ביום 23.2 הגיש לראשונה בקשה לביטול הכרעת הדין. הבקשה נדונה בפניי בדיון שנערך ביום 28.2.