תת"ע 2619-12-14 מדינת ישראל נ' הלוי דרור

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 21.11.14, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין נהיגה בקלות ראש (להלן – הדו"ח), עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 27.1.15, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידו עדת תביעה מספר 1 - רס"ר רחל יוספי, עורכת הדו"ח, מטעמה הוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 ומזכר שסומן ת/2 ועד תביעה מספר 2 - רס"ל בן שרעבי, מטעמו הוגשו מזכר שסומן ת/3 וסקיצה, שסומנה ת/4.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 21.11.14, בסמוך לשעה 16:09, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב לוינסקי, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם שדרות הר ציון, נצפה על ידי עדי התביעה כאשר הוא פונה ימינה, תוך כדי עקיפת רכב נסע לפניו ונעצר לפני מעבר חצייה המסומן במקום, על מנת לאפשר להולך רגל לחצות את הכביש. ע"ת 1 ירדה לכביש וסימנה לנאשם לעצור את הרכב, אך הוא האיץ והמשיך בנסיעה, תוך עקיפת רכב מימין ורכב חונה משמאל וקרבה מסוכנת להולך רגל. עדי התביעה נסעו אחרי רכב הנאשם וכרזו לו לעצור את הרכב, עד זה נעצר בצומת הרחובות דשרות הר ציון – הקונגרס.

מהות העבירה הוסברה לנאשם והוא בחר לומר את הדברים הבאים:" יה בני זונות, גוי וגויה, שאלקים יקח אתכם. במקום להתעסק עם פושעים אתם עוצרים אותי לפני שבת. השוטר והשוטרת דיברו אלי לא יפה, בתקפות יתרה ושהם משקרים. שבת שלום להתראות בבית משפט. אני מכבד את השוטרים שעושים את העבודה שלהם ואני ממהר לשבת. שיהיה לך שבת שלום".

במהלך הדיון ולבקשת בית המשפט, התנצל הנאשם בפני העדים על דבריו אלה.

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור ואכן, עקף את הרכב שנסע לפניו, אך עשה זאת כיוון שהרכב נעצר על ידי עדי התביעה ולא על מנת לאפשר להולך רגל לחצות. לגבי הוראת העדה לעצור את הרכב, טען הנאשם, מחד, כי לא הבין אם היא מסמנת לו או לרכב שעיכבה ומאידך, טען כי הבחין בסימן, אך לא יכול היה לעצור במקום ולכן אותת ימינה ועצר כעבור מספר מטרים.

הנאשם טען כי לא עקף כלי רכב נוספים ולא סיכן הולך רגל.

הנאשם נחקר ואישר כי מיהר בדרכו וכעס על העדים שעיכבו אותו.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: