מדינת ישראל נ' ראובן נגל

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שהנאשם נהג ברכב (קטנוע) והתקרב למעבר חציה המצוי בצומת שד' שאול המלך והנרייטה סולד בת"א, לא איפשר הוא עפ"י הטענה להולך רגל שחצה במעבר החציה הנ"ל להשלים את החצייה בבטחה וזאת בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה.

בישיבת ההקראה שהתקיימה כפר הנאשם בביצוע העבירה.

הנאשם הכיר בכך שהוא אכן רכב על קטנוע במיקום האמור וכן הכיר בכך שקיים במקום האמור מעבר חצייה.

לאור הכפירה נקבע והתקיים דיון הוכחות.

מטעם המאשימה העיד השוטר מר איסטומין קונסטנטין (ע.ת.1) ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך על אתר (סומן ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם מר ראובן נגל (ע.ה.1) ובמסגרת עדותו הוגש תצלום מקום האירוע אשר לדברי הנאשם צולם על ידו מספר ימים לאחר האירוע (סומן נ/1).

לאחר שנתתי את דעתי לעדויות, לראיות ולסיכומי הצדדים, ואף לאחר שגם שמתי לנגד עיני כנדרש את העובדה שעדות יחידה מטעם התביעה מצויה בפני בתיק זה, מסקנתי היא שהתביעה הוכיחה כדבעי את אשר יוחס לנאשם בכתב האישום וכי למעשה אף הוכח הדבר לא רק מתוך עדות השוטר אלא אף מתוך עדותו של הנאשם הנכבד עצמו.

ואלה נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

הנאשם עצמו חזר והעיד, חזר וסיפר, כי למעשה הולך הרגל היה מצוי כבר על הכביש, על מעבר החציה, בעת שהנאשם התקרב עם קטנועו למעבר החציה.

די לי אפילו בדברים אלה כדי לקבוע דבר הוכחת העבירה המיוחסת.

הנאשם ציין כי הולך הרגל רק (ציטוט) " התחיל" לחצות. (ציטוט) : " היה על הכביש ", (ציטוט) : " כשאני הגעתי למעבר החציה הוא (הולך הרגל ע.נ) התחיל להגיע לנתיב השני" (מתוך עדות הנאשם בעמ' 3 – 4 לפרוטוקול).