תת"ע 2005-05-16 מדינת ישראל נ' קבועה עלי

לפני בקשת הנאשם למחיקת כתב האישום בטענת מקדמית להתיישנות.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 16.11.13 של נהיגה במהירות של 126 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

ב"כ הנאשם טען להתיישנות כתב האישום שהוגש ביום 4.5.16 כאשר העבירה לכאורה בוצעה ביום 16.11.13 בניגוד להוראות סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").

ב"כ המאשימה טענה בתגובתה כי יש לדחות את בקשת הנאשם וזאת כיוון שנשלחה אליו הודעה, על ביצוע העבירה בדואר רשום שמספרו RR000821978H4 ביום 2.12.13, לכתובת שד חן 41 בערד. הודעה זו חזרה כ"מען בלתי מספיק". לתגובה צורפו צילום מסך של מערכת "דותן" המשטרתית המעיד על משלוח הדואר וחזרתו והעתק אישור מסירה שחזר כ"מען בלתי מספיק".

יצוין כי צילום המסך אינו קריא כנדרש, וכי על אישור המסירה אין תאריך כך שאף לא ניתן לדעת מתי נשלח הדואר.

ב"כ הנאשם השיב לתגובה זו לבקשת בית המשפט , כי כתובתו העדכנית במשרד הפנים בשנים האחרונות הינה שד חן 41א ערד, ולראיה צירף צילום רישיון שהוצא ב- 12.6.12. בו אכן רשומה כתובת זו במלואה.

עיון

סוגיית ההתיישנות בעבירות תעבורה נדונה בהרחבה בתת"ע (נצ') 775-07-08 מדינת ישראל נ' אבו סביה, לא פורסם (מיום 29.5.10) (להלן: "פס"ד אבו סביה"). פסק הדין התייחס לסעיפים 239א ו- 225א לחסד"פ באשר לחובת משלוח הזמנה לדין בדואר רשום בפרק זמן של 4 חודשים בעבירה שתועדה במצלמה ולרציונל מאחורי הסעיף שמטרתו לאפשר לנאשם להתמודד עם הדוח או האישום ולהתגונן מפניו באופן אפקטיבי. ברור כי ככל שחולף הזמן ממועד ביצוע העבירה קשה יותר לנאשם לזכור מה היה באותו מועד והדבר מקשה על יכולת ההתגוננות שלו .