בר מואב נ' מדינת ישראל

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 6.6.17 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בהיעדרו בעבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור ונגזר עליו עונש, קנס בסך 1,000 ₪.

3.המבקש טען כי הזימון לדיון בבית המשפט לא הגיע לידיו. תיאר את נסיבות ביצוע העבירה כאשר בתיאורו הוא למעשה מודה בביצוע העבירה הנטענת, אך ביקש להתחשב בסיטואציה אליה נקלע ולהקל בעונשו. טען כי הוא אזרח שומר חוק וביקש כי יינתן לו יומו בבית משפט על מנת שיוכל להשמיע טענותיו ולהקל בעונשו.

4.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" אשר מהווה אישור מסירה כדין. עוד ציינה כי בבקשתו המבקש למעשה מודה בביצוע העבירה בה הורשע.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, באישור המסירה וביתר הטענות לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

6.משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" ומכאן שמתקיימת חזקת המסירה. המבקש לא הפריך את חזקת המסירה למעט טענתו כי לא קיבל זימון אל בית המשפט ואף לא התייחס בבקשתו אל אישור המסירה המצוי בתיק.

מעבר לכך לא מצאתי טענות הגנה אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה ולא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום עיוות דין למבקש. עיון בטיעוני המבקש מעלה כי הוא מודה בביצוע העבירה אך טוען כי מאחר ונסע מאחורי אוטובוס לא הבחין ברמזור ומכאן שנכנס בניגוד לאור האדום ברמזור שלא בכוונה. לא מצאתי כי בטיעונים אלה יש כדי להביא לזיכויו של המבקש שכן אם לא יכול היה לראות את מופע האור ברמזור בעת בה נכנס אל הצומת היה עליו להימנע מכניסה אל הצומת כפי שעשה בניגוד לאור האדום ברמזור. עוד יצויין כי העונש אשר נגזר על המבקש אינו עולה על הקנס הקבוע בחוק לעבירה אותה ביצע.

7.לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

8.המבקש יוכל לשלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 17.9.17 על פי שובר תשלום אשר יונפק לו ע"י המזכירות.