תת"ע 1462-02-15 מדינת ישראל נ' עויסאת

אני מזכה את הנאשם מעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בר תוקף בישראל, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, עבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ומרשיעו, חלף כך, בעבירה של נהיגת רכב שאינו רשום באזור, ללא היתר, בניגוד לתקנה 578ב לתקנות התעבורה.

כתב האישום והעובדות המוסכמות

1. כנגד הנאשם הוגש כתב האישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב ביום 24.12.14 , ללא רישיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה. עוד צויין בכתב האישום כי תוקף רישיון נהיגתו פקע ביום 01.01.05.

    

2. אין חולק כי הנאשם הינו "תושב האזור" המתגורר כדין בישראל, והוא מחזיק ברישיון זמני לישיבה בישראל. מוסכם כי הנאשם החזיק בעבר ברישיון נהיגה ישראלי שהיה בתוקף עד לשנת 2005 ומאז לא חודש. אין גם מחלוקת כי ביום הארוע – 24.12.14 , הנאשם החזיק ברישיון נהיגה תקף שניתן באזור ,דהיינו רשיון נהיגה אשר הוצא ע"י הרשות הפלסטינאית (להלן: "הרשות"). אין מחלוקת כי הנאשם נהג ברכב, ואין מחלוקת כי הרכב בו נהג אינו רשום באזור. בין הצדדים לא נטושה אם כן כל מחלוקת עובדתית, והמחלוקת הינה בשאלה המשפטית האם ניתן לייחס לנאשם את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

    

   תמצית טענות הצדדים.

    

3. המאשימה טוענת כי הנאשם איננו מחזיק ברשיון ישראלי אשר הוצא על פי פקודת התעבורה, ולפיכך הנאשם נהג ללא רשיון נהיגה תקף ויש להרשיעו בעבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. עוד טוענת התביעה בסיכומיה כי "בהעדר היתר ממפקד האזור כמשמעו בחוק אין תושב האזור יכול לנהוג ברכב בעל לוחית זיהוי ישראלית. מכאן שבכל מקרה ההתייחסות היא לרשיון שאינו בתוקף לסוג הרכב" (ההדגשה במקור י.צ). מנגד, הנאשם טוען כי אין מקום להעמידו לדין על העבירה הנ"ל מאחר והיה בידו רישיון נהיגה שהיה בר תוקף בישראל ביום הארוע. הרישיון ניתן אמנם באזור, ע"י הרשות, אולם הוכר על ידי המחוקק כרשיון בר תוקף בישראל, על כן, מבקש הנאשם לזכותו מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

    

   דיון והכרעה.