מדינת ישראל נ' גולדרינג

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 1.11.17 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של כניסה לצומת שלא בכיוון החץ שסומן בנתיב ממנו נכנס לצומת ונגזר עליו קנס בסך 600 ₪.

3.בדיון ההקראה שהתקיים ביום 17.1.17 כפר המבקש בעובדות כתב האישום. בהתאם לכך, התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 1.11.17 בשעה 10:30.

4.המבקש לא התייצב לדיון שמיעת הראיות.

5.המבקש טען כי נבצר ממנו להגיע לדיון מאחר והיה חולה וצירף אישור מחלה.

6.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המחלה שהגיש המבקש אינו תקף עבור מוסדות משפטיים וכי אין באישור המחלה אבחנה של המחלה. טענה כי המבקש לא הצביע על עיוות דין שייגרם לו, סיכויי הגנתו וסיבה מוצדקת לאי התייצבותו. טענה כי היה על המבקש להגיש בקשת דחייה ולא לפעול על דעת עצמו.

7.לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

8.על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

9.אין מחלוקת כי הנאשם זומן כדין לאחר שהתיק נקבע לשמיעת ראיות בנוכחותו, אך הוא לא התייצב לדיון ולא הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון או הודעה כלשהי בדבר מחלתו הנטענת.