מדינת ישראל נ' רזניק

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 16.1.18 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה מיום 4.4.17 שעניינה שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ונגזר עליו קנס בסך 1,600 ₪.

3.המבקש טען כי לא ידע על תאריך הדיון וכי נודע לו אודות פסק הדין במקרה בעת שנכח בדיון אחר ובית המשפט הודיע לו על קיומו של פסק הדין בתיק כאן ומסר לו עותק מפסק הדין. ביקש לבטל את פסק הדין וליתן לו יומו בבית המשפט מאחר ויש לו סיכויי הגנה במשפט. טען כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין.

4.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי קיים אישור מסירה כדין בתיק וכי המבקש לא פירט סיכויי הגנתו.

5.לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6.על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה.

8.מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין.